עפרה ליבוביץ גולדברג

אמי סיפרה שסבתא שלי העירה אותה בליל כ"ט בנובמבר 1947 ואמרה לה: "יפה'לה, יש לנו מדינה!" זהו האירוע הכי טוב והכי חשוב שקרה לעם היהודי באלפיים השנים האחרונות. ההצבעה הזו באו"ם. בלעדיה לא קמה המדינה.
הלוואי שהיינו מקבלים את הכרת האומות קודם לכן. רק היא היתה חסרה, ולא יכולנו להציל יהודים שרצו לנוס על נפשם מאירופה. הבריטים היו הריבונים כאן ולמרות שהיה פה יישוב יהודי חי ותוסס, השליטה בגבולות לא היתה שלנו. מליוני יהודים היו יכולים להנצל לו רק היה לנו ריבונות. אבל לא היתה. הבריטים היו ריבונים כאן והגבילו את העליה ל- 15,000 איש בשנה. קיומה של מדינת ישראל וחוק השבות הם פיקוח נפש. לו היו קודם - לא היתה שואה.
מדינה = ריבונות ע שטח מוכרת ע"י העולם. קיבלנו אותה רק בכט בנובמבר 1947.
הכרת האו"ם הוא הבסיס לקיומינו. באותה החלטה הוחלט גם על הקמת מדינה ערבית, לצידינו. בכ"ט בנובמבר בשנת 2012 האום הכיר במדינת פלסטין כמדינה. אסור לנו לזלזל בהחלטות האום הנוגעות לריבונות של מדינה. כל עוד אנחנו מיישבים אזרחים יהודים שם, בשטחי הגדה המערבית, שעל פי החלטת האו"ם שייכים לעם הפלסטיני, אנחנו כובשים.
כמו כן הכתוב בספר דברים פרק ו הוא נר לרגליי:
וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב
לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ.
וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ
וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ
כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ....
מי בנה בית בארץ ישראל?
מי חצב בור בארץ ישראל?
מי סלל כביש בארץ ישראל?
מי שתל עץ בארץ ישראל?
נכון, אנחנו הגענו הנה כפליטים. ברחנו מבית עבדים רצחני. אבל התורה מזכירה לנו שלא היינו הראשוהונים. היו לפנינו. שלא נשכח זאת.
שלא נשכח את אותם אנשים שהיו לפנינו ונטעו ובנו וחצבו. אמנם אנחנו היינו פליטים, אבל גם הם פליטים.
המשך הפסוק:
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
כלומר: זכור שאתה היית עבד ופליט ולכן עליך להבין את צערם של הפליטים- המשפחות שחיו כאן עד שאנחנו באנו.
לא היתה לנו ברירה, נכון, אבל אסור לשכוח את המחיר ששלמו משפחות וילדים.
אם תשכח זאת תשכח את עיקר התורה כפי שמציג מיכה הנביא: עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך.
ועוד דבר אחד בנוגע לצורת המשטר:
דמוקרטיה איננה שלטון הרוב, אלא שלטון העם. מטרתה של הדמוקרטיה להבנתי היא מקסימום מימוש עצמי ומינימום פגיעה בזולת.
לכן תקצוב הרווחה איננו חמלה, אלא אינטרס וחובה של המדינה כדי שכל תושביה יוכלו לממש את עצמם.