שלום, כרופא עם נסיון של עשור בשימוש רפואי בקנאביס שמח להצטרף לדיון (לא שיש רק לרופאים מה לומר בנושא, אך זה מוסיף פרספקטיבה נוספת). * מסכים שיש לעניין השימוש הזה או האחר בקנאביס משקל בפני עצמו. * מסכים שמדובר בסוגיה המשקפת עמדות בסיסיות יותר הנוגעות לתפיסת האוטונומיה של הפרט. בהקשר של חמלה ראוי לציין מושג יסוד המגולם בצירוף המילים Harm Reduction (יעני, מזעור נזק או פגיעה) - זהו מושג שאמור להיות מיוצג הן על ידי נציגי קהילה רלוונטיים והן במסגרות העוסקות בבריאות הציבור. כלומר, מדובר בעניין של מדיניות הרלוונטית למצע מפלגתי. (אינני מומחה ברפואת הציבור ואף לא מנוסה בפעילות במסדרונות משרד הבריאות - יכול רק לציין התרשמות מרוח כוחנית ומתנשאת במקרים רבים - צריך לכתת רגלים וללמוד את הנעשה כדי לגבש מדיניות קונקרטית) בהקשר של #תהליכים אפשר למקם את כל פולמוס סביב השימוש בקנאביס בהקשר של #מדיקליזציה. קרי, תהליך שבו כופים פרספקטיבה רפואית על מרכיבים שונים של החיים - למשל, במקום להלך לאורך שפת הים סתם כך - עוסקים בשימור הבריאות הקארדיו-וואסקולארית, אריכות ימים ומה לא, תוך שימוש במכשירים לספירת צעדים וחישוב צריכת קלוריות... במקום להתרווח ולהביט בשקיעה או להאזין למוסיקה מתמקדים ב- mindfulness וממזערים את מידת הדחק (stress) עם השלכות חיוביות על החוסן הנפשי ותפקוד מערכת החיסון... וכו' וכו'. אף שמדובר בהתייחסות מופשטת יחסית, יש טעם להציג עמדה ביחס למידקליזציה במסגרת ההתייחסות לתהליכים חברתיים => תמורות בתפיסת האוטונומיה של הפרט => תמורות בתרבות הרפואה הטכנוקרטית => Harm Reduction => מדיניות ספציפית המגולמת למשל בהתייחסות לשימוש בקנאביס. (ברור שיש עוד הסתעפויות רבות מן הרמות המופשטות יותר, ומדובר כאן רק בדוגמא מסויימת - מסוימת ומשמעותית לנוכח תשומת הלב הרבה המורעפת בעשור האחרון על סוגיית השימוש בקנאביס).
