מה דמוקרטי בכפיית שיריוני נשים על הציבור, כפי שסעיף 7 בחוקה מציע❓ זה נשמע כמו רעיון מהסוג: כוונות טובות שמובילות ל-מקום אחר ממה שהתכוונו.. 1- איך זה מקדם את התפיסות על נשים - שאילולי שוריינו לא בהכרח היו נבחרות? האם אין אמונה שהן עשויות להיבחר בזכות כישוריהן והאמון שהבוחרים נותנים בהן? 2- ומדוע לדחוק את רצון הבוחרים בקידום מועמדים ומועמדות ראויים שהם מאמינים בהם - בפני החוקה? מצער אותי לראות איך מהלך כזה לא יוביל להגדלת התומכים במפלגה, אלא לצמצום התומכים בה, שכן גם נשים לא בוחרות לפי מין המועמד, אלא לפי ההתאמה שלו או שלה. שכן בחירה פחות טובה תתקע אותנו עם אותו אדם למשך שנים קדימה, וציבור הבוחרות מבין זאת היטב. אני מקווה שקילה מחדש את קיום הסעיף בחוקה, והסרתו, שכן כבר מההתחלה זה סעיף בעייתי מאוד, שמרחיק את הציבור, ושלא מכבד את כישוריהן של נשים רבות שנמצאות איתנו, ועוד פחות מכך, את הבוחרות.
top of page
لرؤية هذا العمل، توجه إلى موقعك المباشر.
٤ تعليقات
bottom of page
לצערי השימוש מתאים להגדרת המושג.. מויקיפדיה: "בפוליטיקה, שִרְיוּן הוא הבטחת מקום ברשימתה של מפלגה המתמודדת בבחירות לנציגיה של מפלגה מסוימת המתמודדת במסגרת אותה רשימה, למגזר מסוים, לאדם מסוים או לבעל תפקיד מסוים. " ואני מתנגד להעדפה מתקנת, באותו אופן שאתנגד לשיריון 50 אחוז מתפקידי הגננות והמורות בארץ לגברים, לשם שוויון מגדרי, כפי שנעשה כאן לתפקידי הנהגה. אני מאמין שגברים ונשים המעוניינים בתפקידי הנהגה, או הוראה, צריכים לעבור דרך, הכשרה, ולצבור ניסיון, ובעיקר לפעול לשם כך לא מעט. ובוודאי שלא להיות מוצנחים לשם, בשם תקינות פוליטית. הציבור כולו עלול להיפגע מכך, אבל עוד הרבה קודם, אמון ורצון הבוחרים נפגע, כאשר מישהו מגדיר עבורם שאינם מסוגלים לבחור באופן המתאים לרצונם.