המכנה המשותף והדיון במגילת העצמאות

המייחד את המפלגה הדמוקרטית היא ההסכמה על סדר היום הנסוב סביב חירות, שיוויון וערבות הדדית. זה בסיס משותף ברור ומוגדר די כדי להכיל את מגוון העמדות והערכים של כלל המתפקדים.

ואז צף ועולה עניין מגילת העצמאות של מדינת היהודים.

ניכר בעליל שלא כל יושבי הארץ יהודים, ועל כן כינון ערכי היסוד של החיים המשותפים של כל יושבי הארץ אינו יכול להתבסס על הזהות היהודית.

מצד שני נכתב בחוקת המפלגה שהיא מאמצת את מגילת העצמאות.

הסתירה המובנית בין מעמד הזהות היהודית לזהויות ישראליות אחרות שאינן יהודיות לא נעלמה מעיני מנסחי חוקת המפלגה - כאשר בדיון המצוטט להלן מדובר ב"ערכי מגילת העצמאות" ולא בהצמדות חד חד ערכית לתוכן המילולי.

הבחנה זאת בין הערכים הגלומים במגילה ובין הנוסח הקונקרטי שלה גם באה לידי ביטוי בדיונים שונים שנערכו, כולל בשיחות זום עם חברי המזכירות הזמנית והמועמדים.

ציטוט מתוך הצעת התוכן לחזון ועקרונות הדמוקרטית:

כבוד האדם וחירותו

ערך כבוד האדם וחירותו מהווה בסיס למדיניות הממשלה ולתוכניות פעולה, שתאפשר הזדמנות

שווה לכל אדם ומיצוי יכולותיו בחינוך, בהשכלה, בעבודה ובחייו האזרחיים.

לכן יתקיימו בין היתר:

* צדקת חברתי וקיום בכבוד (מוחלשים: נכי גוף ונפש, קשישים, מחוסרי דיור, מובטלים...)

* הפרדת רשויות השלטון והחוק ועצמאות הרשות השופטת למניעת שרירות השלטון.

* סיום הסכסוך עם שכנינו הקרובים, סיום השליטה בהם, השגת שלום בהסכם מכבד והוגן וחתירה לשלום כולל באזורנו.

שוויון

בהתבסס על ערכי מגילת העצמאות:.... וכו'

ככל שנסתכל קדימה וננסח עקרונות המקובלים על כלל מתפקדי המפלגה נראה כי יש תמימות דעים סביב חרות, שוויון וערבות הדדית.

סוגיית אימוץ מגילת העצמות אינה באותה דרגת בחינה - מדובר על תת-סוגיה, סוגיית משנה. ואמנם, סוגיית משנה עם זיקה לערכי היסוד אשר לטעם חלק מן המתפקדים נמצאת בסתירה מהותית איתם.

הנה שתי דוגמאות המציפות את הסתירה המדוברת, האחת מן המציאות ואחת היפותטית:

1. תחילה נציף תצפית הנוגעת לשיח שנוצר סביב "סוגיית מגילת העצמאות" - אין התערבות של בני המיעוטים בדיון המתקיים בפורומים השונים! להבנתי, היעדר השתתפות בני המיעוטים בשיח זה אינו מיקרי, והוא מגלם את הסכנה הגדולה של הידרדרות המפלגה לכזאת שאינה אלא משלמת מס שפתיים לערכים המדוברים, ולכזאת שאינה מייצגת את כלל יושבי הארץ.

2. נניח שהיו בארץ שתי מגילות עצמאות - מגילת עצמאות של יהודים (לפי פרספקטיבת מאבק העצמאות ב- 1948) ומגילת עצמאות של אלה שאינם יהודים (לפי פרספקטיבת הנכבה). יבחנו נא כל הדוגלים באימוץ מגילת העצמאות של היהודים וישאלו עצמם כיצד היו מרגישים, אילו קבעו שאנחנו מאמצים את מגילת העצמאות של אלה שאינם היהודים הנגזרת מפרספקטיבת הנכבה. האם היו מסוגלים להסכים לכך? האם היו מקבלים שהפרספקטיבה של הנכבה יכולה לשרת את ה"חירות, שוויון וערבות הדדית" של כלל יושבי הארץ?

(אני, יהודי, בן לפליט מגרמניה שחילץ שורדי מחנות ריכוז והביאם לארץ והשתתף באופן פעיל על לחימה ובניית בית לעם היהודי - רוצה שיהיה לי בית בטוח. בית שבו שולטים אותם ערכי יסוד. בית שבו לא יופלו לרעה בני קבוצות וזהויות שונות מכל הסוגים - שכן, ככל שתהיה הפליה כזאת - זה כבר לא בית. זה מקום שבו אני הופך למה שאינני רוצה להיות ואינני רוצה שיהיה!

תאמרו נאיבי? אכן המציאות קשוחה וקשיחה ואנו נאלצים להתמודד ולהאבק ללא לאות כדי לקיים את הדרך שבה אנו מאמינים - אבל אם נתפשר על החזון הכשלון מובטח.

והדמוקרטית, והגישה שמציג ברק כהן, להבנתי, מוצאים מפלט מהמלכוד המצויין למעלה על ידי אימוץ הקרקע המשותפת לכולנו: שוב - חירות, שוויון, וערבות הדדית.

ואפשר להוסיף: אם יש כאלה החפצים לדבוק בערכי מגילת העצמאות הזאת (או האחרת, ההיפותטית) שאינם סותרים את ערכי היסוד - שיעשו זאת באופן עצמאי. בדיוק כמו שכל אחת ואחד יכולים לדבוק בדת שבו הם.ן מאמינים מבלי לקפח את חרויות האחרים.ות או לפגוע בשווין, ואף תוך שימור הערבות ההדדית.

ויתירה מזאת - ברק מוסיף ומדגיש את כלל ההבחנות המתייגות קבוצות מן האוכלוסיה באופן המקפח אותן, ומעלה חזון שבו ברור של כל הפליה, קיפוח, ניצול, התעלמות וכו' אינם מקובלים. מדוע לקדש את מגילת העצמאות מ- 1948 כפשוטו, מדוע לכפות אותו על מי שנפגע ממנו? מדוע לקדש אותו במחיר כל כך נורא? מה הטעם בהתעקשות על השארתו כאשר אפשר לדבוק ביעדים החשובים לנו בלעדיו?