רגע. באמת.

כאשר אני שומע דיבורים על כמה הכל דפוק רק כדי שאלה ילוו בהצעה לשנות הכל אבל תוך שימוש באותן הדרכים בדיוק - שעשוע ותסכול מתערבבים אצלי.

בבקשה, בבקשה בואו נפסיק לרגע אחד לרוץ. כמו כלבים מוטרפים אחרי מכונית - ככה אנחנו נראים. בעיה - תגובה. אמירה - אמירה נגדית. אף פעם לא עוצרים רגע ובעצם מבינים מה יש לנו בידיים. אנחנו תיכף בשנת 2021 וזה אומר שיש לנו לא מעט שנות היסטוריה ללמוד ממנה על מי שאנחנו. לא הגיע הזמן רגע להביט, לאבחן, ללמוד? האם הדבר הכי חשוב כעת זה לרוץ קדימה, או…. לנסות להבין באמת איך ולמה הגענו לכאן ומה בעצם לא טוב בזה? (ואגב כך לתת תשובה מאוד מפורטת במקום סיסמה קצרה שכל אחד יכול לקחת לאן שהוא רוצה).

הכל באמת כל כך דפוק. זה נכון. ברמות הכי עמוקות וקשות שיש.

בשורה התחתונה - אנחנו רחוקים מאי פעם ממימוש הפוטנציאל האנושי הטמון בנו. משהו מאוד מאוד בסיסי ועמוק השתנה: מצד אחד אנו בני אדם שונים מאוד מאלה שהילכו על פני האדמה במליוני השנים האחרונות. מצד שני, אנחנו בעצם לא. זה יוצר חוסר איזון - וחוסר האיזון הזה מוביל אותנו לטעות, לחבל בעצמנו ולחבל בעתיד ילדינו.

אנחנו לא מבינים עקרונות בסיסיים. מהי אמת? מהי ידיעה? מהן עובדות? מדוע אמון, סולידריות, ואמפתיה הם חשובים? מהי כלכלה? מהו צדק? מהו משפט? איך יודעים מה חשוב ולא חשוב?

אכן, אני מסכים ומאמין שרוח התקופה קוראת לנו להקים תנועה אזרחית-פוליטית שמטרתה תיקון והובלה של כולנו לעבר עתיד בטוח.

אבל - וזה אבל גדול - המודל של הדמוקרטית פשוט נופל במלכודת של הכשלים שהיא מבקשת לרפא.

הזירה השלטונית מטונפת, רעה, פגומה והרסנית.

האם נכון לרוץ ולקפוץ פנימה לתוך השלטון? או, שחשוב רגע ונבין שהמערכת הפוליטית היא המראה של האזרחים במדינה.

בסופו של דבר, כל מה שקורה בכנסת, אבל הכל, קורה בגלל שאזרחי המדינה נותנים לכך מנדט. אנחנו מאפשרים לכל זה לקרות - ורובנו אפילו מאשרים את זה.

אז האם הבעיה היא ביבי? אמסלם? רגב? מהדורת החדשות של ערוץ 2? יצחק תשובה? גנץ? נוני מוזס?

או, האם הבעיה היא …. אנחנו? האם במו ידינו, בין אם במעשה או במחדל, יצרנו פה מערכת שדרכה הרבה אנשים מעבירים את הכוח שלהם למעט אנשים וכל זה נעשה כאשר המערכת בנויה כשלים על גבי כשלים?

כשרוצים לפתור באמת בעיה, הולכים למקור - ובמקרה של המשבר התרבותי-פוליטי-אזרחי הבינלאומי שפוקד אותנו - המקור הוא כל אחת ואחד במרקם האזרחי בו אנחנו חיים. זה הדלק, המתח החשמלי שמניע את המערכת הדפוקה.

אם רוצים לפתור את הבעיה - אז ניגשים למקור ומשנים גישה:

1. האסטרטגיה שלנו צריכה להיות שינוי הציבור ולא שינוי הממשלה. אנחנו חייבים להפסיק לדבר אל בלפור ולהתחיל לדבר אל שדרות, רמת גן, באר שבע, קרית אונו, קרית שמונה, תל אביב, בית שאן והרצליה. מי שצריך לשמוע ולהישמע - מי שצריך להתחנך ולהבין - אלה כל אחת ואחד מאיתנו.

זו צריכה להיות המטרה: שיפור הציבור. כל השאר כבר יגיע.

2. מפסיקים להתנהג ולחשוב כמו מפלגה מסורתית. במערכת הבחירות הראשונה של הדמוקרטית חייבים להתנער ממחשבות על קואליציה וממשלה. אחד - זה יומרני בטירוף. שלטון זו יכולת מורכבת מאוד שמצריכה מקצוענות וניסיון - אין לנו את זה בנתיים; שתיים - זה פשוט אידיוטי לחשוב שלמזג זרזיף מים צחורים לתוך נחל מלא רפש ישנה משהו חוץ מלזהם את הזרזיף; שלוש - סטטיסטית זה לכוון למקום שבו יום לאחר הבחירות כולנו נרגיש אכזבה ואז הכל יתפורר; ארבע - והכי חשוב, זה לא דמוקרטי ומפספס את היופי והאלגנטיות בדמוקרטיה כמו שהיא צריכה להיות.

3. חייבים סבלנות וחייבים תוכנית ארוכת טווח. שוב, אנחנו חיים בעולם של "הרגע להרגע" - וזה בדיוק מה שהביא אותנו לפח הזה. אז הדמוקרטית צריכה להימנע מיעדים ומטרות קצרות טווח. אלה נועדו לכישלון. צריך להסתכל לטווח הרחוק והארוך, צריך להנחיל סבלות, צריך לחנך לתכניות מפורטות וארוכות.

בכל מקרה, יש לכך יתרון פרקטי מובהק ובמיוחד למפלגה צעירה - כשהייעדים רחוקים גם הכישלון רחוק. זה יאפשר לדמוקרטית להימנע מהציניות והמכבש הגועלי של המערכת הפוליטית והתקשורתית "להביא כותרת" או למסגר את החולשות של הדמוקרטית.

4. מעבר לרעיון של שיתוף הצמתים והחלטות, ואף יותר מזה - מה שחשוב הוא שקיפות. כל שקל, כל פעולה, כל תהליך - חייב להיות בשקיפות מלאה.

אם מהסתכלות על השנים האחרונת, מישהי סבורה שהיכולת להשפיע מתוך הממשלה גדולה יותר מאשר היכולת להשפיע מהאופוזיציה - שתחשוב שוב.

שלטון וקואליציה משמעותם כבלים ומגבלות. האופוזיציה נותנת חופש אמיתי להביע ולבקר. וזה הצורך הכי חשוב כרגע - לשנות את השיח. להציג בחלל הציבורי רעיונות אלגנטיים. לתת לציבור את המידע שהוא צריך, לאתגר את החשיבה ואת הפרדיגמה. להישאר אמיתיים וערכיים ולהחזיר את האמון.

היכולת להשיג מטרות כאלה מתוך השילטון נראית לי אפסית.

על כן, המטרה המוצהרת שלנו צריכה להיות - להיות נבחרות ציבור ולא חברות שילטון. הדמוקרטית צריכה לרוץ מראש כמפלגת אופוזיציה.

וגם - הדמוקרטית צריכה להתקיים כמפלגה שלא מתבססת על תוצאה כל שהיא בבחירות. כדי לדבר ולהשפיע - לא צריך מושב בכנסת. הדמוקרטית צריכה להכות שורש בחברה הישראלית - בכל מקום, ולעורר שיח חדש.

אם הדמוקרטית תקבל גם מושבים בכנסת - מעולה. אם לא, זה לא משנה כלום.

בכך, הדמוקרטית הופכת למשהו שהמערכת הקיימת לא יודעת איך לתקוף אותו - כי היא לא מפלגה שנשענת על המנגנון הרקוב הקיים. היא חייה בזכות עצמה - יונקת את כוח החיים שלה ישירות מהסביבה האנושית שמקימה אותה מלכתחילה. היא באמת ובתמים תהפוך למשהו שגדול ממנה - וזו דמוקרטיה.

זה כמובן קשה הרבה יותר.

אבל זה מה שנדרש.