את הייאוש מההתארגנויות הפוליטיות בארץ אני מרגיש שכמעט ואין צורך להסביר. אבל התוצאה הישירה שלו היא תחושה גורפת של היעדר ייצוג. המנגנון הלא דמוקרטי של מפלגות רבות שלכאורה מייצגות את האוכלוסייה שאני נמנה עליה, יצר מצב אבסורד שהמפלגות לא נמצאות בשליטת הבוחרים שלהן. המניע היחידי לפעולות פעמים רבות הוא סקרי דעת קהל - במקום שקהל המתפקדים יהיה זה הקובע את אופי הנציגים הנבחרים ואת סדר היום הציבורי שלהם.
מנסה לדמיין מצב בו כחול לבן הייתה מפלגה דמוקרטית אשר מביאה את ההסכם הקואליציוני לאישור מתפקדיה - האם לא היינו ניצלים מלהיות בני ערובה של המושחת מבלפור? למה בעצם אנו בוחרים במפלגות שלא מאפשרות לנו שליטה בכיוון המפלגה? האם מתוך תחושה שאת האחדות בינינו לא נוכל ליצור בעצמנו אלא אם נמליך מעלינו דמות קונצנזואלית? האם לא נמאס מכך שהדמויות הללו הפכו לתחליף של עקרונות, דיונים, בחירות וויתורים?
קשה לי לדמיין מצב בו נצליח להתאחד לכדי התארגנות אזרחית אחת חזקה ואפקטיבית ללא מנגנון דמוקרטי אמיתי - דמוקרטיה אשר דרכה אנחנו נהיה אלה שמטווים את הדרך, אנחנו נהיה אלה שבוחרים אילו נושאים מעסיקים אותנו ונוגעים לחיינו, אנחנו נהיה אלה שדוחפים קדימה את הדמויות המתאימות לעמדותינו ולאו דווקא את הדמויות המתאימות למה שאנו מדמיינים שהוא הייצוג הנכון למי שאנחנו.
אנחנו חיים במדינה שבקלות יכולה הייתה להיות אוטופיה - ואני לא מדבר רק על האקלים. למעשה אפשר לנתח את הכלכלה הישראלית בקלות ככזו שאילולא שלטון אימפוטנטי, חלש, מרושע ומושחת, הייתה יכולה לצמוח ולפרוח פי אלף. החשש המרכזי שלי הוא שאת תוצאות ההזנחה וההשחתה אנו נחוש על בשרנו בקריסה איטית בשנים הקרובות - ומי ייתן והקורונה לא תזרז אפילו יותר את הנפילה הקרובה הזו.
לולא הייתי חושב שרב המשותף על השונה - בינינו, שוחרי הדמוקרטיה, השוויון, הערבות ההדדית וניקיון הכפיים - לא הייתי חושב שיש תקומה להתארגנות דמוקרטית או למפלגה חדשה. אבל המשותף בינינו אכן מתעלה על הכול. ארבעת ערכים אלה מספיקים כדי להפוך אותנו להתארגנות של מיליוני אזרחים אשר שואפים לחיות במדינה שוויונית וצודקת, אשר מתעניינת בעתידה המשותף במקום להקדיש את מנגנוניה הפנימיים להפחדה ולפירוד פנימי.
האם אין אנו יכולים להוות מפלגת שלטון? האם לא הגיע הזמן להשתחרר מטראומות העבר ולהתאחד למען מטרה אחת - בניית מדינה המתפקדת כמדינה - למען אזרחיותיה ואזרחיה, למען הווה והעתיד שלהן, למען הסביבה שלהם, פשוט מאוד - למענם ולא למען עצמם?
התשובה היא כן. וכל אחד מאיתנו יכול וצריך להיות שותף לבניית הכלי שיאפשר את המשך קיומנו, את פריחתנו ואת הסוף לשלטון הדואג לדבר אחד - המשך שרידותו על חשבון שרידותנו.
ולכן בחרתי להצטרף לדמוקרטית.
תודה ירון שבטאת כל כך מדוייק את הדעה שלי. היום כל אדם בישראל מבין על בשרו ובנשמתו את פרוש האמירה, "הפוליטיקה זה החיים שלנו." הפרנסה, מקום העבודה, אפשרויות הבילוי והפנאי ואפילו האפשרות לשתות כוס קפה או בירה עם חברים שלא לדבר על החירות שלנו.. כל אלו מרכיבי החיים שלנו מושפעים ונקבעים על ידי פוליטיקאים. היום הם לא סופרים אותנו לכן אין ברירה אלא להצטרף לדמוקרטית ולהחליט על החיים שלנו.