מה משותף לנו?

בימים אלו ימי מגיפת הקורונה, כשהמשק מושבת ברובו, כשאין פרנסה, אסור להיפגש עם חברים או עם סבא וסבתא, כשהחיים נעצרו באיבם, פתאום אנחנו מבינים שיש הרבה יותר משותף מהמפריד בינינו. פתאום אנחנו מבינים כי כולנו באותה הסירה ואנחנו מרגישים כמו בובות בתיאטרון בובות שאין לנו השפעה על החיים שלנו והנציגים אותם שלחנו לייצג אותנו ואת הצרכים שלנו, שכחו אותנו.

פתאום מבינים שפוליטיקה היא כן בשבילנו כי הפוליטיקאים בהחלטותיהם קובעים אם נוכל לצאת מהבית, אם נוכל להתפרנס ולבלות... אם נוכל לחיות.

אנחנו מבינים משמעותה של דמוקרטיה ועד כמה שיבשו כאן את המושג. איך קבוצת מיעוט קובעת לרוב, איך שיקולים מקצועיים למיגור המגיפה משתבשים בשל אינטרסים אישיים של גורמים פוליטיים שבחרנו ליצג אותנו והם בגדו בנו.

המחאה העצומה שמתרחשת עכשיו, מוצ"ש, שמחת תורה, בכל פינה ברחבי ישראל, מבטאת את הזעקה האדירה והדרישה למנהיגות ישרה הגונה שמייצגת נאמנה את הבוחרים ולנו, האזרחים, יש אפשרות להשפיע על ההחלטות לא רק בבחירות אלא גם במהלך כהונת הכנסת והממשלה.

הזעקה מרחובות ישראל נשמעת במלוא עוצמתה מהצעירים שהבינו סוף סוף שהם צריכים לקחת עתידם בידיהם.

המסקנה המתבקשת, יש לנו יותר משותף מהמפריד. עלינו לבנות מחדש את המערכת הפוליטית כך שתעבוד בשבילנו ואיתנו. אנחנו צריכים דמוקרטית כדי לשמור על החיים שלנו.. כי אנחנו האנשים להם חיכינו.