ראמללה או אום אלפחם?

לקחתי קצת את הזמן לפני שהחלטתי מה בדיוק אני חושב על המפגש בראמללה אתמול.

כפלסטיני, אני חושב שעצם קיום המפגש של מפלגה שמוגדרת דמוקרטית עם נציגים של רשות מושחתת, דיקטטורית שאינה מייצגת את העם הפלסטיני, יש בו הרבה סימני שאלה.

למה בשלב כל כך מוקדם שבו אנחנו אפילו עוד לא בחרנו במועמדות או במועמדים, קפצנו לעבר מנהג מיושן של יצירת קשר עם הרשות הפלסטינית המושחתת לא פחות מביבי - אתם בכלל יודעים כמה זמן מחמוד עבאס נאחז בקרנות כס הרשות ולא זז? כמה ריקבון צריך להיות במערכת שלטונית כדי שהפטרון אבו מאזן יישאר משת״פ של המשטר הישראלי?

לדעתי זה היה מיותר ולא ברור מה התועלת הפוליטית שלו, זה מזכיר לי את ההתנהלות של מרצ ברצון של לקבל את הברכה של הרש״פ כדי לרוץ, כמו היו הרב קנייבסקי או מר״ן.

לדעתי מהלכים פוליטיים כאלה לפני שהבית נבנה, חוטאים למטרה, ועלינו קודם כל להתייחס לשאלות פנימיות של שיח שונה, שיח שמתעלה על כל ההתנהלות הישנה והמיושנת, ושנמצא ביחד את המחבר ואת מה שלא מחבר לפתוח לדיון.

תמים מי שחושב שהמפלגה מושלמת ושהיא תסחף עכשיו את דעת הקהל - אין שום סממן לכך בשלב הזה, ולכן עלינו לעסוק בבנייה פנימית ולהיות מוכנות ומוכנים לביקורת חיצונית (כמו טענות נגד דמויות שמכחישות חטיפות תימן) שמגיעה מבחוץ וגם לביקורת פנימית (שמתייחסת לעניין יהדות המדינה גם אם זה נעלם בין השיטין) כי ככה בונים צוות.

אם נרצה מפלגה שהיא גם תנועה אזרחית, עלינו לעבוד יחד ולשתף ולהניח את האגו בצד.

אשמח לשמוע מגוון דעות בעניין