עוד מפלגה חדשה. למה בכלל צריך את זה?

כן. מהיום שחברים לדרך, משפחה ומכרים מזדמנים שמעו על מפלגה עבור המחאה עלתה שאלה דומה: את אחוז החסימה מאוד קשה לעבור, אז למה לאתגר את המפה הפוליטית עם עוד מפלגה?

התשובה שלי נחלקת לכמה חלקים - הראשון הוא כמובן שאלה חזרה כמיטב המסורת הדיאלקטית : למי כבודה מתכוונת להצביע בבחירות הבאות עלינו (לטובה הפעם!)? והתשובה הקבועה של בת השיח ובעצם של מחנה שלם בציבוריות הישראלית כיום היא: אין לי בית פוליטי ואין לי נציגות בכנסת. התקווה הלבנה כחולה, שבעיני רבים היתה הצבעת מחאה ובעיני תמימים אלטרנטיבה לשלטון הנוכחי, לא רק שהכזיבה אלא נתפסת במונחים של בגידה.

החלק השני הוא ענין פיסיקאלי. מחאת בלפור משולה לקפיץ שנמתח במשך שנים והשתחרר בעוצמה ובחיות שאני לא זוכר מאז 2011. בניתוח פשוט של המגמות החברתיות מאז המחאה ההיא אפשר להבין את הפסיביות שאפיינה את הדור שחווה, שמע על או אפילו הניע אותה. מחאה מוצדקת מאין כמותה שעברה השחרה מקצועית ודה לגיטימציה חריפה ל״מנהיגיה״. הדור הזה הבין דרך הרגליים שמחאות ברחוב לא מביאות שינויים טקטוניים אלא קוסמטיים במפה הפוליטית, לא מכניסות מנהיגים לצמתי קבלת החלטות ואם כבר מנוצלות על ידי מגיש אולפןשישי, פרזנטור של בנק (!) שקורא לאחיו העבדים להצביע לו - וסוחף המונים.

אז אולי הפעם אני התמים פה, אבל הייתי רוצה שאת האנרגיה שראיתי שבוע אחרי שבוע בבלפור, וביתר שאת בצמתים, נוכל הפעם לרתום למפלגה דמוקרטית באמת, שהחוקה שלה פשוטה וברורה, שכל אחד שצעד לידי יסכים שהיא לפחות בסיס ראשוני לדיון על מה חשוב פה ועל מה היינו רוצים שיהיה פה בעתיד.

ועוד משהו. תגידו, מה האלטרנטיבה שלנו? להמשיך לשבת בבית ולהתלונן שאין מה לעשות? לא נותר לנו אלא לממש את אחת הזכויות הבסיסיות ביותר שלנו: חופש ההתארגנות. לכל אחד מאיתנו יש כשרון שהוא יכול לתרום, או קצת זמן, או רצון טוב לשכנע ולתרום. ביחד יהיה מאוד קשה לנצח אותנו.