הבעייה שביום הקלפי רוב הציבור בוחר לפי שיקולי מדיניות וביטחון, שממילא יכולת ההשפעה של ישראל על התהליכים קטנה. ובינתיים תהליכי חברה וכלכלה פנימיים מוזנחים ואינם באים לידי ביטוי בקלפי.
והנה קמה מפלגה חברתית, שתשים במקום הראשון את נושאי הפנים - חינוך, בריאות, רווחה, לכידות חברתית, ... הן ממילא בתהליכים מדיניים וביטחוניים אנו מגיבים ולא היוזמים, כך שפחות חשוב מי יהיה בראש.
שפת הפוליטיקה חייבת להשתנות משמאל-ימין ל-ח.ב.ר.ה. = חינוך, בריאות, רווחה, הרמוניה. אז איך נשנה את אופי ההצבעה בקלפי משמאל-ימין לנושאי חברה?
אין כרגע על המפה הפוליטית ימין ושמאל משתי סיבות: הליכוד והחרדים אינם ימין ובנוסף המאבק הפוליטי זה ביבי לא ביבי. עד שהמערכת לא תנקה את עצמה מנתניהו וההשפעות הקשות שלו על הדיבור הפוליטי וזה ייקח זמן רב לא יהיה מקום לדבר ימין ושמאל. זה לא אומר שהמפלגה לא יכולה להציג במצע אידיאולוגיה של שמאל על בסיס מודל סוציולוגי מוצלח בסקנדיניביה, הידברות עם החמאס והרשות על הסכם ארוך טווח. אבל זה לא רלוונטי כרגע.
בנוסף יש כבר מפלגת שמאל יציבה - מרצ - לכן אין צורך להקים עוד מפלגת שמאל רדיקלית.
לכן, הדיבור הוא כבר קיים רק מה שצריך לעשות זה להילחם בכול דרך אפשרית בערוצי התעמולה של המושחת שמנסים להציג אותו כימין ואת החרדים כשותפים טבעיים של המחנה הלאומי. המטרה : להראות את ביבי כמשתף פעולה טבעי עם רעם בלד ושאר הקיצונים יותר ברשימה המשותפת ואם לביבי מותר גם לשאר המפלגות מותר. כי 20 אחוז מהמדינה זכאים לכול אפשרות לקבל ייצוג הולם ועמדת השפעה בנושאים אזרחיים ( לא ביטחוניים). שיתוף פעולה יהודי ערבי לגיטימי לחלוטין לקמפיין אזרחי. במיוחד מה שנתניהו עשה בחודשיים האחרונים עם מנסור עבאס.
האזרחים כולם מכול המגדרים והמגזרים רוצים לדעת שמייצגים אותם נציגים שבתקופת משבר בעיקר ידאגו להם לרשת בטחון מינימלית, סל תרופות עשיר, ביטוח בריאות זול, חינוך זול, סיוע ממשלתי אמיתי בעת פרישה.