בואו נקבע מטרות ריאליות

הכותרת של "הפרדת דת ממדינה" פופולרית מאוד בחוגי השמאל, אבל בואו נראה מה המשמעות המעשית של זה:

* ביטול הרבנות הראשית כמוסד סטטוטורי

* הפסקת מתן שרותי דת בידי המדינה, כולל נישואין וגירושין דתיים, מקוואות, בתי כנסת וכיוצ"ב

* ביטול החינוך הממלכתי דתי, והפסקת תקצוב הזרמים החרדיים

* הפסקת שיעורי תנ"ך בבתי הספר הממלכתיים

וייתכן שהשלכות נוספות.

עכשיו תסתכלו על הרשימה הזאת, ותסתכלו על הזירה הפוליטית והחברתית בישראל, ותחשבו לעצמכם האם המטרות האלה בנות השגה, או ראויות להשגה. התנ"ך הוא אחד מיסודות התרבות היהודית. האם אנחנו רוצים שילדינו, גם החילונים, לא יכירו אותו? מה יחבר אותם לעם ישראל? האם איננו רוצים שינתנו שרותי נישואין דתיים למעוניינים בכך, גם אם אין ידם משגת לשלם לרב פרטי? ומי יפקח על כישוריו של רב להשיא נישואין דתיים תקפים? האם אנחנו מבינים את המהומה הפוליטית והציבורית שתהיה אם יבוטל החינוך הממלכתי דתי, או יופסק התקצוב של הזרמים החרדיים?

במקום להציב מטרות לא ריאליות, שאינן בנות השגה, ולהרגיש ממש טוב עם עצמנו אבל עם אפס הישגים, אני מציע להציב מטרות ריאליות, שישפרו את יחסי הדת והמדינה, ויהיו בנות השגה:

* הפרדת מערך הכשרות מהרבנות הראשית, באופן שהרבנות תהיה גוף רגולטורי המפקח על איכות הפיקוח של גופי פיקוח פרטיים או ציבוריים (מלכ"רים למיניהם). זה יחתוך את הסיאוב של מערך הכשרות הנוכחי.

* פתיחת מסחר מוגבל בשבת

* הפעלת תחבורה ציבורית מוגבלת בשבת

* הנהגת נישואין אזרחיים למעוניינים. אני מציע שמי שמעוניין בנישואין דתיים, יביא אישור נישואין מרב שהוסמך לכך, על ידי הרבנות הראשית, לרשם הנישואין במשרד הפנים (נדמה לי שזה התהליך הקיים היום).

* הכרה בזרמי היהדות הלא-אורתודוקסיים, ומתן אזרחות לפי חוק השבות ליהודים לא-אורתודוקסיים. דבר זה יכול להיות אפילו בדרך של הכרה בהם בנפרד לגמרי מן היהדות האורתודוקסית, כך שיהיו להם את מוסדות הדת הנפרדים שלהם, כפי שיש לכל עדה דתית בישראל. זה לדעתי יפחית את ההנגדות במפלגות הדתיות לעניין.

אני סבור שהשגת המטרות שציינתי תשפר מאוד את חייו של האזרח הלא-דתי בישראל, מבלי לפגוע בחייו של האזרח הדתי.