בתור בוגרת שסיימה 12 שנות לימוד במערכת החינוך של ישראל, הרגשתי היא כי מערכת החינוך אינה פועלת כראוי. בעקבות היותי סטודנטית שנה א' בחוג ללמידה, הוראה והדרכה, פיתחתי חשיבה ביקורתית כלפי התכנון והפעילויות שעברתי במהלך 12 שנות לימודי במסגרת הבית ספרי, אני מסתכלת לאחור ומבינה כי אפשר וצריך אחרת.
ככל שהזמן עובר עולה בי יותר ויותר השאלה מדוע מהות החינוך היום בישראל היא הציון שהתלמיד יקבל במבחן, הדרך כלל לא משפיעה. אני חוויתי את המלחמה על הציונים, אך בעקבות כך, בדרך ל״מטרה הנשגבת״ של הצטיינות וציונים גבוהים פספסתי איך באמת ללמוד, והתעסקתי רק בתוצאה. שיננתי חומר בשביל "להקיא" אותו לאחר מכן על דף המבחן. שמתי את המצוינות כערך עליון, ובדרך שכחתי להנות ולהסתקרן באמת מהחומר הנלמד. אוסיף ואטען כי בית הספר קידם אך ורק את כיתת 5 יחידות הלימוד במקצועות השונים והכיתות הנמוכות לא זכו להערכה כלל.
בדעתי, צריך שינוי, צריך לחקור, להעמיק ולמצוא דרכי פתרון שישפיעו וישנו את מערכת החינוך בדרך משמעותית יותר שתשפיע לטובה על דור העתיד של ארצנו.
מערכת החינוך כמעט בכל העולם נותרת מאחור מבחינת פיתוח ושיפוץ, בניגוד למבנים אחרים במדי