מה התייחסות הדמוקרטית ל'התיישנות מתוכננת'?

כחברה אנחנו יורים לעצמנו ברגל, כשאנו נוהגים בנוהג הנפסד הנפוץ של התיישנות מתוכננת. על פי ויקיפדיה: "התיישנות מתוכננת או השבתה מתוכננת (Planned Obsolescence) - בעיצוב תעשייתי וכלכלה היא מדיניות של קציבת אורך חייו של מוצר באופן מלאכותי, כך שהוא יהפוך מיושן או בלתי ניתן לשימוש... - לאחר תקופה קצובה. פעולה זו מטרתה הגדלת הצריכה, על ידי קציבת הזמן עד למועד הרכישה הבאה"

אני חושב שהמקרה שגרם לנושא לעלות לתודעה הציבורית במאה ה-21 בצורה החזקה ביותר היה האטת מכשירי האייפון של תאגיד אפל. כשהתחלתי לדבר על הנושא הזה ב-2010, תחת ההרצאות של 'פרויקט ונוס', היו כל מיני טיעונים שמאששים את הרעיון שאפל מאיטה את המכשירים שהיא מוכרת באופן מכוון דרך עדכון התוכנה. היו תימוכין שנוצרו על ידי מחקר ומעקב אחרי חיפושים בגוגל כמו "האייפון שלי הפך איטי" וכדומה. אך לא היו ראיות חותכות וחד משמעיות. כשהגיע חובב אפל להגן עליהם, לאחר הצגת חלק מהטיעונים הייתי מודה שאין אנו יכולים להיות בטוחים בזה. בסוף 2017 הגיעו ראיות חותכות בתצורת בחינות מעבדה לקצב המעבדים לפני ואחרי שדרוג הגרסה. אפל נאלצה להודות בריש גלי כי היא מאיטה את המכשירים. כמובן שהנוהג הנפסד של התיישנות מתוכננת איננו נחלת מכשירי הסלולר בלבד. זהו נוהג ייצור שקיים כמעט בכל מוצר המיוצר היום למעט תחומים מעטים כגון מוצרים שיש להם התיישנות טכנולוגית אמיתית, מוצרים חד פעמיים ממילא, מוצרי יוקרה לאחוז העליון באוכלוסיה, מוצרים ניידים הנוטים לאבד לרוב האוכלוסייה בשלב כזה או אחר.

הקוראים הצעירים שביננו, עשויים לא להאמין שאפשר אפילו לייצר מוצר עמיד מבחינה הנדסית. הם עשויים לחשוב שאין בידי בני האדם הטכנולוגיה והידע לייצר מוצרים שיחזיקו עשרים ושלושים שנים. אל לקורא המבוגר יותר, שזוכר מוצרים כאלה להתפלא, ישנו דור היום שגדל בעולם בו כל המוצרים הם מוצרים שמתקלקלים תוך שנה עד חמש שנים. זה רק הגיוני שהם יחשבו שאין אפשרות אחרת. הקוראים המבוגרים יותר כמובן זוכרים את מכשירי החשמל של פעם שהחזיקו מעמד בקלות עשרים וחמש שנים.

אחד המקרים הידועים הוא מקרר מהדגם הותיק של תאגיד 'אמקור' בייצור ישראלי (עד שנת 2013, כל הייצור לאחר מכן מיוצר כמו בכל שאר המקררים המודרנים ככה שלא יחזיק מעמד). המקרר שלרוב היה ירוק (ומכוער בעיניו של המערבי החי במאה העשרים ואחת) החזיק בקלות כארבעים שנים. אני עד היום עוקב אחרי חמישה מקררים כאלה שעדיין בחיים. מקררים אלו שאחריהם אני עוקב, שייכים לאנשים שהיו בהרצאותי ברחבי הארץ וביקשתי מהם לעדכנני לכשידרשו תיקון או יזרקו לפח. גם כשהיה נדרש תיקון למקררי אמקור הישנים, הוא היה תיקון קל וזול והמקרר חזר לעבוד לשנים רבות נוספות. מדוע הוחלפו רוב המקררים הללו? רובם לא הוחלפו כי היו בהם בעיות טכניות (אם כי בוודאי היו גם כאלה), אלא כי הדור הצעיר יותר בא לדור הקודם ואמר לו משהו בסגנון "אמא, למה שלא נחליף לך מקרר? תראי איזה מכוער הוא, בואי נקנה לך מקרר לבן או כסוף, משהו יפה יותר". החכמים והחזקים מבינהם סירבו. התמימים, או חסרי הכח לוויכוחים הסכימו. מקרר מודרני מחזיק היום בממוצע (על פי גוגל) 10-12 שנים. רבע מאשר מקבילו שיוצר לפני חצי מאה. שלושים וחמישה טכנאי המקררים המובילים באתר מדרג נשאלו על אמינות מקרר, מתוך הכתבה בדה מרקר: "תלונה שחזרה מצד הטכנאים היא לגבי איכות המקררים. לדבריהם, הטכנולוגיה אמנם התקדמה, אבל המקררים כיום עמידים פחות. אם פעם מקרר היה משמש משפחה עשרות שנים, כיום כמעט לא ניתן למצוא מקרר שהגיע לגיל מופלג של עשר שנים. "אין כיום מקררים טובים כמו שהיו פעם", טוען משה, טכנאי מקררים עם ציון ממוצע של 9.73 מתוך 10 נקודות. יניב, טכנאי עם ציון 9.85 באתר, מסכים: "כל מה שיש היום זה רמה נמוכה לעומת פעם".

היינו עשויים לחשוב, שמכיוון שהנושא הזה מוכר יותר ויותר לציבור, הרגולטור, הממשלות, אולי ינסו לעשות משהו בנידון. לא רק שלא חוקק חוק נגד הנוהג הנפסד הזה מעולם, הצעת החוק היחידה שקשורה בנושא שאיי פעם עלתה לדיון רציני, הייתה דווקא הצעת חוק שתחייב את כל התאגידים לנהוג כך בכל המוצרים. נשמע מופרך לחלוטין נכון? הצעת החוק עלתה בשנת 1932 על ידי יזם נדל"ן בשם ברנרד לונדון. אם נזכר כי אלו שנים שבעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול של 1929, ונזכור שעל פי התאוריה הכלכלית של הקפיטליזם צרכנות היא המנוע לצמיחה, אפשר להבין מדוע הרעיון לא היה נשמע כל כך מופרך באותו הרגע. למזלה של הביוספרה שלנו, החוק לא עבר, ועברו עוד כמה עשורים עד שהנוהג נעשה כל כך נפוץ, עד כי אפשר להגיד שהחוק של ברנרד לונדון הפך להיות פשוט נוהג תרבותי שמונהג אצל מרבית היצרנים גם ללא שום חוק מיוחד מצד המדינה. במובן הזה ברנרד יכול להיות גאה בעצמו.

השורה התחתונה: למקרה שזה לא ברור, אנחנו קונים את אותו המוצר שוב פעם ושוב פעם ושוב פעם, רק כי זה רווחי ליצרן, ואחרי זה אנשים אומרים שאנחנו צריכים מדיניות רווחה טובה יותר, שקשה לסגור את החודש - בטח שקשה לסגור את החודש כשאנחנו צריכים לקנות את אותם המוצרים שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב!