חברי פורום כלכלי חברתי:
עו"ד מלי פולישוק-בלוך, צפריר איתן, אורלי מור, ארנון הראל, אורלי רפמן, עלי ברוק, כוכי עם-עד, איולה , גאדיר האני, ד"ר יעלה רענן.
כלכלה וחברה: מדיניות
מטרת המסמך
המסמך מהווה תשתית לדיון וגיבוש מצע כלכלי-חברתי למפלגה.
אנו סבורים.ות, כי הטיפול הכושל במשבר הקורונה והמצב הקשה שבו נתונה כלכלת ישראל בעקבותיו, מהווה הזדמנות טובה להתבונן, לחקור, לחשוב ולעצב עקרונות כלכליים משני פרדיגמות, מחד ויישומיים מעשיים להם, מאידך.
מסמך זה מגדיר מדיניות כללית בלבד. תוכניות ממוקדות בכל תחום מהתחומים החברתיים-כלכליים יופצו להערות בנפרד, במועד מאוחר יותר. בהמשך יאוחדו כל הפרקים למסמך אחד.
מבוא
חברה הפועלת על פי ערכי חירות, שוויון וערבות הדדית היא חברה שבה הכלכלה נועדה לשרת את האדם ואת החברה. מכאן, שגם השימוש במושגים כגון צמיחה, יעילות כלכלית, תועלת, רווח והפסד, תחרות, אי-שוויון, ועוד, מסתמך על תפיסה זו ומעוגן בה.
ערכי החירות, השוויון והערבות ההדדית מבססים את האדם במרכז ההוויה ומעצבים את המבנים החברתיים כך, שיאפשרו לכל אחת ואחד להגשים את עצמה.ו ולממש את ייעודה.ו, תוך כבוד לאחר.ת ולאחרות, ויצירת שותפות עם האחר.ת בכלכלה, בתרבות ובקהילה.
תפקידה של המדינה לפיכך הוא לדאוג לבניית תשתיות פיזיות ואנושיות, לזהות ולהסיר כשלים וחסמים מבניים ולפתח משק חופשי, שיאפשר לכל איש ואישה הזדמנות שווה למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלהם.
עקרונות יסוד
עקרון-על – המדינה קיימת עבור אזרחיה
1. דאגה ומענה לרווחת האזרח
מתן שירותי חינוך, בריאות, ביטחון אישי, ביטחון תזונתי וביטחון תעסוקתי, דיור ופנסיה, כלומר דאגה לצורכיהם הבסיסיים של האזרחיות והאזרחים מרגע לידתם ועד מותם.
2. משק חופשי בחברה הומנית
פיתוח משק חופשי וליברלי, שבו יש תחרות הוגנת, שוויון הזדמנויות, צמצום פערים, עידוד לעבודה ולפרנסה במקום לקצבה ולנדבה ודאגה לאנשים עם צרכים מיוחדים.
עקרונות לפיתוח משק מודרני חופשי והוגן
* פיתוח ההון האנושי – שהוא המשאב הלאומי העיקרי של ישראל ובו יש להשקיע, כאמצעי לצמיחה כלכלית ולרווחה.
* שינוי סדרי העדיפויות הכלכליים – השקעה מוגברת בתשתיות אנושיות ופיזיות ופיתוח מקורות תעסוקה.
* צמצום פערי שכר – היוצרים פערי מעמדות ומשליכים על כל רבדי החברה ועל אופייה. הגבלה בחקיקה של שכר מקסימום במגזרים הציבורי והשלישי (מלכ"רים), המתוקצבים מכספי מדינה.
* הקטנת ריכוזיות – הקטנת כוחם של מונופולים וקרטלים.
* הקטנת כוחן של קבוצות לחץ – ובכלל זה ארגוני עובדים ש"מחזיקים את היד את השאלטר".
* טיפוח ועידוד יוזמה פרטית, עסקים קטנים ותחרות חופשית – אבני יסוד בכל כלכלה מתקדמת.
* רפורמה בחינוך הגבוה והפניית משאבים לקידום ענפים בעלי צפי השתכרות גבוה, כגון: רובוטיקה, רפואה, אינטלגנציה מלאכותית ושאר מקצועות היי-טק.
* הפחתת מסים ישירים, המוטלים על שכבות הביניים ויצירת מדרגות מס נוספות.
* הפחתת מסים על מוצרי צריכה בסיסיים והתאמת המסים העקיפים לרמה המקובלת באירופה ובארה"ב.
* צמצום הליכים ביורוקרטיים, המסרבלים את הפעילות הכלכלית ויוצרים כר לשחיתות שלטונית.
* עידוד יציאת נשים לעבודה – ניכוי הוצאות לטיפול בילדים ולניקיון ממשכורת בן/בת הזוג, בתנאי ששני בני הזוג עובדים.
* סוף לאפליה בשכר – יישום החוק לשוויון בשכר ובהטבות נלוות בין נשים לגברים העובדים.ות באותו עיסוק או משרה.
* דמי אבטלה לעצמאים – קביעת זכאות של עצמאים.ות לדמי אבטלה ולפנסיה, בדומה לשכירים.
* א.נשים עם צרכים מיוחדים – המדינה תספק הכשרה מקצועית ותנאי עבודה הולמים לבעלי.ות צרכים מיוחדים, בהתאם לצורכיהם.ן.
* עידוד יציאה לעבודה – בעיקר של גברים חרדים ונשים ערביות.
* יישוב הנגב והגליל – העדפה מתקנת ליישובי הפריפריה במיסוי וביצירת מקורות תעסוקה. קירוב הפריפריה למרכז באמצעות כבישים מהירים ורכבות מהירות ותשתיות תקשורת מתקדמות.
* הפניית משאבים לתיירות ולהיי-טק – ענפים בעלי פוטנציאל כלכלי גבוה.
* הקטנת הקלות מס ומקלטי מס לעשירים ולחברות ענק.
* הגברת שוויון ההזדמנויות ועידוד הניידות החברתית/כלכלית.
* העמקת המלחמה בהון השחור.
* שיטה אחידה למיסוי עירוני – ביצוע רפורמה מקיפה: קביעת שיטה ארצית אחידה למדידת שטחי מגורים ותקרה של שיעור הארנונה לעסקים. ביטול אגרות ייחודיות כמו מס ביטחון ומס על שילוט.
* פיתוח תחבורה ציבורית שתהווה חלופה ריאלית, זמינה ומושכת לשימוש ברכב פרטי.
* תמיכה בחקלאות ובחקלאים, מתוך הכרה בחשיבות החקלאות כשומרת הריאות הירוקות והקרקע וכספקית תוצרת טרייה וזמינה, המבטיחה את אי-תלותה של המדינה בייבוא מזון. הכרה בזכות החקלאים להתפרנס בכבוד מנחלתם.
* רפורמה במערכת הבריאות ביחד עם הגדלת המשאבים ושיפור תשתיות הבריאות.
* עידוד השקעה פרטית ממונפת ממשלתית בסטארט-אפים מוטי סביבת קיימות ובתשתיות מגדילות פריון.
לוותר על הגילנות למען נקודת מבט חדשה על הזיקנה –
הצעה לפיסקה חשובה במצע המפלגה הדמוקרטית
תמר נרקיס גל – 6.2.2021
לאור העלייה המהירה בתוחלת החיים וההשפעה שלה על אחוז האנשים המבוגרים באוכלוסייה על כל המשתמע מכך, נדרשים שינוי פרדיגמה ויצירת מבנה מערכתי חדש בכל מה שקשור לזכויות ופרישה. זה קריטי וכרגע נמצא בהכחשה. מה שנדרש אינו שינוי גיל הפרישה ולא הסתפקות במאבק על קצת יותר מאותו דבר אלא הסתכלות חדשה לגמרי על קבוצת המבוגרים הגדלה:
1. לבסס תפיסה הרואה את קבוצת המבוגרים כמשאב בעל איכויות ייחודיות שיש לו פוטנציאל לתרומה גדולה לחברה ולכלכלה ולא כנטל כפי שהחברה והמבוגרים עצמם תופסים היום את קבוצת הגיל הזאת.
2. להתאים את כל המערכות במדינה ובשלטון המקומי לתפיסה החדשה, להחליף את הגילנות במפתח חדש לתעסוקה, זכויות וכיוצא בזה.
3. ליצור מסגרות, כלים והסברה ליצירת איכות חיים טובה בשנות החיים החדשות שנוספו לאדם כדי להקטין ככול האפשר את התלות במערכות השונות, כולל המשפחתיות ובו זמנית לתת טעם של ממש לחיים, גם בגיל המבוגר מאוד.
4. לתת מענה לצורך של אנשים מבוגרים לחיות בחברה ובקהילה ולעודד מגורים משותפים במסגרות עצמאיות.
הדברים הנ"ל מהווים קריאה לעבודה מעמיקה ויסודית כדי שהמענה יהיה בונה ומיטיב לחברה כולה ובוודאי לא פתרון למבוגרים על חשבון הצעירים.
סביר להניח שיש להוסיף סעיפים.
אנחנו מציעים את סעיף 3 כראש חץ לעשייה ולקידום של הנושא כולו!
אני מאמין במומחיות ומקצועיות. זה נכון ברפואה וחיסונים, וזה נכון גם בכלכלה. הבדלי הדעות לגבי התאוריות הכלכליות בין כלכלנים מכובדים-אקדמית, כגון מואב מימין וזעירא משמאל, הם די קטנים. ההבדלים הגדולים במדיניות המומלצת האם אכן בגלל הבדלי אידאולוגיה, לא בגלל אי-מדעיות של מדע הכלכלה. כאן בדיוק נכנסת הפוליטיקה - בחירה בין החלופות המקצועיות, על בסיס האידאולוגיה.
עקרונות היסוד של המפלגה הם עמומים, וקובעים בעיקר שהריבון - אנחנו - נחליט מה בדיוק המפלגה רוצה. נכון שיש משב-רוח סוציאליסטי במפלגה, אבל גם יש כאלה שבכיוון השני. בדיוק בשביל דברים כאלה מתקיימים הדיונים האלה, וההצבעות של "הריבון".
לדעתי, המפלגה צריכה להיות סוציאלית במובן של לדאוג לשכבות החלשות, לא במובן של כלכלה ריכוזית, שגם אינה עובדת והיא גם עמדה אידאולוגית במקום עמדה כלכלית מקצועית.
אני לא יודע מה דעת הנבחרים, אבל ב"דמוקרטית" זה לא משנה. אני גם לא יודע מה דעת ה"ריבון", אבל אני מקווה שהוא כן יסכים איתי שיש דבר כזה "מדעי הכלכלה" ויש להקשיב לאנשי מקצוע. הנטייה שיש היום לבטל את דעות אנשי המקצוע והדרג המקצועי, ולהפוך אותם מממשי-יעדים לממלאי-פקודות, היא לדעתי אחת הרעות החולות שהביא שלטון נתניהו עלינו.
רק לתקן שאף אחד לא אומר שאין להשקיע בחינוך או בתשתיות וכד', אלא שאלו עמדות כלכליות שלכן צריכות להיקבע על ידי אנשי המקצוע. אני מתקשה לראות המלצות של אנשי המקצוע ש*לא* יכללו השקעה מסיבית בחינוך ותשתיות וכד'. אבל הנקודה היא שזה לא התפקיד שלנו ולא צריך להיות התפקיד שלנו להיכנס לרזולוזציה הזו. אנו כציבור, כפוליטיקאים, צריכים להתמקד במה אנחנו רוצים להשיג, לא באיך להשיג את זה. בשביל זה יש מומחים.
תודה לצוות שגיבש את ההצעה.
לא ברור לי השלב בו נמצא הדיון. בשלב ראשון, יש לדעתי להתמקד בכלל בשרטוט היעדים האידאולוגיים \ כלכליים הרצויים. ה"מבוא" מנסה לעשות זאת, אך הוא לא אופרטיבי. הוא לא הנחיה שאתה יכול לתת לאנשי מקצוע. "עקרונות היסוד" שבמסמך הם מעבר לכך. הם כמעט צעדי מדיניות, וחסר לי מאוד נקודת-מבט מקצועית של כלכלנים על התרומה שלהם להשגת מטרת-העל שמוגדרת במבוא והמחיר וההשלכות הלא-טריוויאליות של הבחירות השונות. באופן כללי אני בכלל בעד כמה שפחות מיקרו-מנג'ינג של המצע הכלכלי - יש לקבוע את היעדים, ולתת לאנשי המקצוע לקבוע את המדיניות הדרושה כדי להגיע אליהם. הערות ספציפיות לאור כך: מבוא
אני מציע לצמצם ולנסח יותר אופרטיבית:
מטרת-העל של המדיניות הכלכלית הינה לאפשר לכלל הציבור להגשים את עצמו ולמצות את פוטנציאל ההשתכרות שלו [אני מעדיף: לגבש ולהשיג את שאיפותיו ובכלל זה לשפר את מצבו הכלכלי], בדגש על השכבות הנמוכות ושכבות הביניים אשר מטבע-הדברים יכולתם לעשות זאת מצומצמת יותר אך הן מהוות את עיקר האוכלוסיה. יש לחתור ליעד זה לצד קידום הערכים החברתיים של המפלגה: חירות, שוויון, ערבות-הדדית, כבוד לאחר.ת, וקידום שותפות עם האחר.ת.
עקרונות יסוד
עקרון-על – המדינה קיימת עבור אזרחיה
1. דאגה ומענה לרווחת האזרח
מטרתנו לא צריכה להיות *מתן* שירותים כגון חינוך, אלא *מילוי* צרכים אלו. אני מציע: המדינה תשאף לסיפוק כל צרכיהם הבסיסיים של תושבי ואזרחי המדינה מרגע לידתם ועד מותם. אלו כוללים ביטחון אישי והגנה מפני פשיעה ובריונות, ביטחון תזונתי, דיור, חינוך מקצועי וחינוך אזרחי לאור עקרונות הדמוקרטיה, ושירותי קבורה וחלופותיה. בנוסף, תפעל המפלגה להגדלת השגשוג הכלכלי של הציבור, ובכלל זה פרנסה [להבדיל מבטחון תעסוקתי, שאני מתנגד לו], ושירותי פנסיה וביטוח (כולל ביטוח רפואי) איכותיים.
2. משק חופשי בחברה הומנית
אין הערות
עקרונות לפיתוח משק מודרני חופשי והוגן
כאן רוב הסעיפים לדעתי ספציפיים מדי ועדיף לתת לאנשי מקצוע לגבש אותם כחלק מהצעה כוללת. בפרט:
* פיתוח ההון האנושי –
אין חולק על חשיבות ההון האנושי, אבל בדיוק בגלל זה הסעיף מיותר לחלוטין. מה עוד שאף אחד לא ממש יודע איך לעשות את זה.
* שינוי סדרי העדיפויות הכלכליים – השקעה מוגברת בתשתיות אנושיות ופיזיות ופיתוח מקורות תעסוקה.
האם יש צורך להשקיע בתשתיות פיזיות בישראל, ואם כן באיזה? אולי עדיף דווקא לחסוך את הכסף הזה ולתת לחברות פרטיות לפתח את התשתית? וכד'. אלו אינן מטרות שמציבים לאנשי המקצוע שבמשרד האוצר או הכלכלה, אלא מדיניות של משרדים אלו. זה ספציפי מדי. ולגבי שינוי סדר העדיפות - על חשבון מה? איזה עדיפויות יורדו מסדר היום, לטובת צעדים אלו? ללא הגשת ה"חשבון", רק להגיד ששופכים יותר כסף על משהו זה לא אחראי. אני מציע:
הגדלת מרכיב חישוב עלות-תועלת בהשקעות המדינה, בדגש על השקעות בתשתית חברתית ופיזית לשיפור התעסוקה והשגשוג הכלכלי ארוך-הטווח, וצמצום התמיכה הלא-כדאית כלכלית (שאין בה יחס עלות-תועלת חיובי) או לא-הכרחית (שאינה מקיימת את הצרכים הבסיסיים הנ"ל) לכדי פחות מ-10% מהוצאות התקציב.
צעד זה חייב לבוא לצד הגברת השקיפות של ניהול הכלכלה והשקעות המדינה.
* צמצום פערי שכר – היוצרים פערי מעמדות ומשליכים על כל רבדי החברה ועל אופייה. הגבלה בחקיקה של שכר מקסימום במגזרים הציבורי והשלישי (מלכ"רים), המתוקצבים מכספי מדינה.
אני לא בטוח כלל שאני תומך בצמצום פערי שכר, אך גם אם כן, שוב - אין צורך ולא נכון לקבוע מראש את השיטה לעשות כן. לשם כך יש דרג מקצועי במשרדי הממשלה.
* הקטנת ריכוזיות – הקטנת כוחם של מונופולים וקרטלים.
אין הערות.
* הקטנת כוחן של קבוצות לחץ – ובכלל זה ארגוני עובדים ש"מחזיקים את היד את השאלטר".
זו אינה מטרה "כלכלית", ולכן דווקא כאן כן יש לפרט יותר איך לעשות ומה לעשות. וזו לא בעיה קלה כלל ועיקר. אני מציע בעיקר, שוב, לדון בכך עם אנשי מקצוע - יועצים ארגוניים, מומחים למלחמה בשחיתות, וכד'. כמה הצעות מהשרוול:
* ביטול חוק השליש ומתן אפשרות לכל עובד לבחור לאיזה ארגון יציג הוא שייך (כולל לא להשתייך לאף ארגון יציג). במקביל, חיוב שקיפות בהסכמים קיבוציים ותנאי העסקה כלליים, תוך שמירה על פרטיות המועסקים.
* הגדרת תחומים\עובדים-חיוניים ואיסור או הגבלת שביתה בהם. מתן סמכות ענישה ופיטורים על "שביתה איטלקית".
* הגדלת תקופות-הצינון לאחר שירות ציבורי במשרה גבוהה.
* הגברה מסיבית של השקיפות בכל דיון ממשלתי, כולל שקיפות מקורות מימון והון, לצד איסור דיון לא-רשמי וללא-פרוטוקול וגילוי נאות, ובניית מערך-אכיפה יעיל לחוקי אנטי-שחיתות כגון אלו.
* טיפוח ועידוד יוזמה פרטית, עסקים קטנים ותחרות חופשית – אבני יסוד בכל כלכלה מתקדמת.
שוב ספציפי, אבל בסדר.
* רפורמה בחינוך הגבוה והפניית משאבים לקידום ענפים בעלי צפי השתכרות גבוה, כגון: רובוטיקה, רפואה, אינטלגנציה מלאכותית ושאר מקצועות היי-טק.
כבר נכלל בעצם בהצעה על השקעה בתשתיות למעלה. יש להוריד את זה לדוגמה בלבד למדיניות כזו.
* הפחתת מסים ישירים, המוטלים על שכבות הביניים ויצירת מדרגות מס נוספות.
למה? מה המטרה בכך? איך מתמודדים עם ההשלכות העצומות של מהלך כזה? אי אפשר סתם לשים דבר כזה במצע כלכלי לדעתי. אם רוצים להקטין את נטל המס על מעמד הביניים, עליית המס על המעמד העליון תהיה גדולה, מה שייפגע קשות בכלכלה (כי העשירים יברחו) ובשלטון החוק (כי העשירים ישחדו בשביל פטורים) בטווח הארוך; או לחלופין ניתן להקטין את הוצאות המדינה. אם זו הכוונה, אני מציע: הקטנת עול המס על מעמד הביניים, תוך צמצום הוצאות הממשלה על חינוך על ידי צמצום התמיכה בחינוך שאינו כולל חינוך ליבה ועל ביטחון על ידי רפורמת ייעול בצה"ל.
* הפחתת מסים על מוצרי צריכה בסיסיים והתאמת המסים העקיפים לרמה המקובלת באירופה ובארה"ב.
הדבר היחיד שחשוב הוא נטל המס הכולל. הפחתת מיסים על מוצרי צריכה בסיסיים יוצרת פתח לשחיתות לגבי מה נחשב מוצר צריכה בסיסי, ומסבכת את מבנה המס. יש, להפך, לפשט את המיסים ולתת לעניים בצורה אחרת, כגון להפחית את המע"מ או לתת מס הכנסה שלילי או משהו כזה. בכל מקרה, יש לקבוע את זה מתוך יעד מדיניות ולא כמדיניות מסוימת. ושוב, אי אפשר לקצץ בהכנסות בלי לקצץ בהוצאות. אני מציע:
הקטנת עול המס על השכבות הנמוכות, שתמומן (שוב) על ידי צמצום הוצאות הממשלה על חינוך שאינו כולל חינוך ליבה.
* צמצום הליכים ביורוקרטיים, המסרבלים את הפעילות הכלכלית ויוצרים כר לשחיתות שלטונית.
אין הערות.
* עידוד יציאת נשים לעבודה – ניכוי הוצאות לטיפול בילדים ולניקיון ממשכורת בן/בת הזוג, בתנאי ששני בני הזוג עובדים.
שוב, זו הצעה ספציפית (ניכוי הוצאות...) בעוד שעדיף להשאיר רק את היעד. לגבי ההצעה הספציפית, יש לחשב עלות-תועלת.
* סוף לאפליה בשכר – יישום החוק לשוויון בשכר ובהטבות נלוות בין נשים לגברים העובדים.ות באותו עיסוק או משרה.
לא מכיר את החוק. לא מאמין שיש מקום עבודה עלי אדמות שמעדיף להעסיק גבר בשכר גבוה יותר מאשר אישה שנותנת את אותה התפוקה בשכר נמוך יותר. יש לבצע ניתוח עמוק יותר של המקור להבדלי השכר ולחוקק בהתאם.
* דמי אבטלה לעצמאים – קביעת זכאות של עצמאים.ות לדמי אבטלה ולפנסיה, בדומה לשכירים.
יש להבין שביטוח לאומי הוא למעשה מס. אני מציע:
איחוד ה"ביטוח הלאומי" עם מיסי ותקציב המדינה. גביית מס ביטוח לאומי ומתן זכות לדמי אבטלה לעצמאים, תוך הקמת מנגנון הצהרת אבטלה לעצמאים. חיוב עצמאים בהפרשת פנסיה ומתן זכויות-סוציאליות דומות לעצמם, בדומה לשכירים, כאילו היו שכירים של עצמם.
* א.נשים עם צרכים מיוחדים – המדינה תספק הכשרה מקצועית ותנאי עבודה הולמים לבעלי.ות צרכים מיוחדים, בהתאם לצורכיהם.ן.
סעיף עמום. אני מציע:
המדינה תפעל ביחד עם המגזר העסקי לספק הכשרה מקצועית ולסבסד התאמות במפעלים ומקומות העסקה על מנת לאפשר לבעלי.ות צרכים מיוחדים להשתלב בשוק העבודה.
* עידוד יציאה לעבודה – בעיקר של גברים חרדים ונשים ערביות.
אין הערות.
* יישוב הנגב והגליל – העדפה מתקנת ליישובי הפריפריה במיסוי וביצירת מקורות תעסוקה. קירוב הפריפריה למרכז באמצעות כבישים מהירים ורכבות מהירות ותשתיות תקשורת מתקדמות.
שוב, ספציפי מדי לדעתי. אני מציע:
המדינה תפעל לחיזוק ישובי הפריפריה, כגון על ידי העדפות במיסוי וברישוי, והשקעה בתשתית תחבורתית, תקשורתית, וכד'. וזאת על חשבון ההתפחות הכלכלית של כלל הציבור, מתוך הכרה בחשיבות שימור ועיבוי הפיזור הגיאוגרפי של האוכלוסיה בארץ.
* הפניית משאבים לתיירות ולהיי-טק – ענפים בעלי פוטנציאל כלכלי גבוה.
שוב, אלו צעדי-מדיניות ספציפיים שצריכים לדעתי להשאיר לאנשי המקצוע ולהשאיר רק כדוגמה תחת המטרייה הכללית של נקיטת צעדים בעלי יעילות-כלכלית בחישוב עלות-תועלת למדינה.
* הקטנת הקלות מס ומקלטי מס לעשירים ולחברות ענק.
זו מדיניות, לא יעד. מה התועלת לציבור פה, מה היעד? אני מציע:
פישוט קוד המס של מדינת ישראל, מתוך מטרה להקל על עסקים ויזמים ולהגדיל את תפוקת המס.
* הגברת שוויון ההזדמנויות ועידוד הניידות החברתית/כלכלית.
אין הערות.
* העמקת המלחמה בהון השחור.
אין הערות.
* שיטה אחידה למיסוי עירוני – ביצוע רפורמה מקיפה: קביעת שיטה ארצית אחידה למדידת שטחי מגורים ותקרה של שיעור הארנונה לעסקים. ביטול אגרות ייחודיות כמו מס ביטחון ומס על שילוט.
איני מבין את יתרון האחידות פה. אם כבר, אז אני דווקא הייתי מציע ביזור. אבל שוב, זה ספציפי מדי לדעתי. אני מציע: פישוט תקנות המיסוי העירוני על מנת להקל על עסקים לשלם מיסים אלו, מתוך מחשבה גם על עסקים מקומיים וגם על עסקים עם סניפים בכמה רשויות מקומיות.
ובאותה הזדמנות, אולי מוסיף:
פישוט ואיחוד התקנות העסקיות ומערך הרישוי והפיקוח העסקי, באופן דומה.
* פיתוח תחבורה ציבורית שתהווה חלופה ריאלית, זמינה ומושכת לשימוש ברכב פרטי.
חלום באספמיה. אני מציע:
פיתוח התחבורה ציבורית, במודלים ממשלתיים או פרטיים, על מנת להוריד את עלות התחבורה ולהגביר את זמינותה, בדגש על שירות השכבות הנמוכות והפריפריה.
* תמיכה בחקלאות ובחקלאים, מתוך הכרה בחשיבות החקלאות כשומרת הריאות הירוקות והקרקע וכספקית תוצרת טרייה וזמינה, המבטיחה את אי-תלותה של המדינה בייבוא מזון. הכרה בזכות החקלאים להתפרנס בכבוד מנחלתם.
אין אפשרות לעצמאות מייבוא מזון. גם אין לאף אחד "זכות" להתפרנס בכבוד מנחלה או מקצוע מסוים או משהו כזה, החיים לא הוגנים בצורה כזו. אני מציע:
תמיכה בחקלאות ובחקלאים, מתוך הכרה בחשיבות החקלאות כשומרת הריאות הירוקות והקרקע. מעבר לתמיכה ישירה בחקלאים, וביטול מערכי מכסי המגן ומועצות המזון, וזאת במטרה לתמוך בחקלאות ובחקלאים ללא תמיכה בעסקים הגדולים המעסיקים אותם או פגיעה ברווחת כלל הציבור.
* רפורמה במערכת הבריאות ביחד עם הגדלת המשאבים ושיפור תשתיות הבריאות.
איזה רפורמה?! העלות הרפואית בעיקר נקבעת בינלאומית - תרופות זה עסק בינלאומי, ותמחור ניתוחים וכד' גם לא כל כל-כך שונה ממדינה למדינה לרוב. ותקציב הבריאות רק עולה משנה לשנה (לפני הקורונה). יש גבול ליכולת המדינה לספק שירותי בריאות. מערכת הבריאות הישראלית היא מהטובות בעולם - כן, עם כל הצרות שלה. אני הייתי מציע:
המדינה תפעל ברמה הבינלאומית על מנת להוזיל את עלויות הרפואה, על ידי מציאת מסלולים להוזלת וייעול תהליך אישורי תרופות, הורדת זמני הפטנטים הרפואיים בפועל, ושחרור ופיתוח ידע רפואי לנחלת הציבור. במקביל, במישור הלאומי תמשיך המדינה לחפש דרכים לייעול שירותי הרפואה והוזלתם, מתוך דגש על המשך הספקת רפואת חירום ושירותי רפואה בסיסיים במחיר שווה לכל נפש לכלל הציבור בישראל.
* עידוד השקעה פרטית ממונפת ממשלתית בסטארט-אפים מוטי סביבת קיימות ובתשתיות מגדילות פריון.
שוב, זו הצעה ספציפית שלדעתי יש לתת כדוגמה בסעיף הכללי של השקעות כדאיות-כלכלית שהמדינה צריכה לעשות בתשתית.
רגולציה ובירוקרטיה:
במקום "צמצום הליכים ביורוקרטיים" - "צמצום הנטל בירוקרטי, שקיפות והנגשה של הדרישות הבירוקרטיות, וייעול תהליכים לפתיחת עסקים ".
אפשר לדרוש מכל רגולטור בספר הרגולטורים לאגד את כל הדרישות הנוגעת לפעולה מסויימת (למשל פתיחת מסעדה, כמו שנעשה לאחרונה) ולפרסם את הדרישות לפעולה הזו בכרך אחד כוללני. אחרי ההנגשה של הדרישות הרגולטוריות המחוקקת צריכה לעבור על הכרכים האלה ולייעל את החקיקה בצורה שמפחיתה את הנטל הרגולטורי. בעיקר חקיקת המשנה והתקנות צריכות להיות מונגשות.
עידוד תעסוקה:
במקום לעודד חרדים לעבוד או ללמוד עם תקציבים נוספים, אפשר לבטל את ההעדפה המפלה בחלוקת קצבאות לחרדים שגורמת להימנעות מעבודה. צריך להימנע מפגיעה במשפחות וילדים, אבל צריך לזכור שבטווח הארוך החזרת המסוגלות העצמית לחרדים תועיל להם (ולמדינה) הרבה יותר מקצבאות שכולאות אותם במעגל עוני ובורות.
תמיכה בהיי-טק:
המגזר לא זקוק לתמיכה כלכלית נוספת. אפשר להסתכל על ההתנהלות השערורייתית של הרשות לחדשנות שמחלקת כסף לחברות עשירות ולראות שאין בזה תועלת. הקלות מס להייטק לא מתיישבת עם הפחתת הקלות המס לעשירים. התמיכה צריכה להיות רגולטורית על ידי הפחתת נטל הרגולציה והקלה על עשיית עסקים.
תמיכה בחקלאים:
תמיכה בחקלאים יוצרת עיוותים כמו "משבר החמאה" וכו'. בקשר לאי-תלות המדינה בייבוא מזון, אין היתכנות לאי-תלות בלי מהפכה עצומה בתחום החקלאות. יש לתמוך בשימור אדמות חקלאיות (לפי תמ"א קיימת) כעתודה תזונתית, אבל לא לתמוך ישירות בענפי חקלאות שמשתלטים על השוק.
על המצע להיות מעשי ככל האפשר ומבוסס על נתונים ומקרי בוחן מתועדים, עם השוואה בין הנעשה כיום לבין הפעולות הרצויות וההשלכות שלהן.
בנוסח טיוטת מסמך הצוות האחרונה, אחרי הסעיף האומר "הקטנת הקלות מס ומקלטי מס לעשירים ולחברות ענק", היה סעיף האומר כך:
"צמצום העברת נכסים והון בין-דורית, הגברת שוויון ההזדמנויות ועידוד הניידות החברתית/כלכלית"
ובמילים אחרות - מס ירושה וכיוצא בזה.
שלושה חברים בצוות ביקשו שסעיף זה יכלל בנוסח וחברת צוות אחת התנגדה לו. בסופו של דבר הסעיף הושמט בנוסח שהועלה לכאן, כאילו שזהו סיכום הצוות ומבלי שהתקיים בו דיון.
גם כאן בפורום זה מישהו כתב באחת התגובות שהוא בעד להוסיף סעיף כזה, ללא מתנגדים נוספים.
לכן, לדעתי - הסעיף חייב להיות כלול במסמך, אפשר גם עם הערה שיש לגביו התנגדות מסוימת ולכן יש לדון בנושא ולהחליט אם הוא מהווה חלק ממצע המפלגה או לא.
מזכיר לכולם שהרבה יותר קל לנו להתייחס למה שכן כתוב, מאשר להבחין שמשהו לא כתוב והוא חסר. ואם זה לא יהיה כתוב - זה עלול להישכח, ואיש לא ירגיש.
אני ממליץ מאד למי שנכנס לדף זה בפורום להתייחס גם היא/הוא לנושא ולהביע דעתה/ו.
בסיס מצוין, לדעתי חשוב גם להתייחס:
הרחבת הדיור הציבורי.
יחס הומיטרי לתושבים שאינם אזרחים (בריאות, תעסוקה ועוד)
יישר כח !
היי יוסי,
כדי לסבר את האוזן, אני הוספתי על דבריה של מלי פולישוק באופן נקודתי לעניין מנהל תקין ושחיתות - נושא בו אני עוסקת.
בקשר להארותיך להלן עמדותיי;
מאוד מסכימה שנדרשת הפחתה במחירי הדיור - גם השכרה וגם קניה. לא רק שזה נדרש וממה שאני מבינה מלומדים ממני, גם בהחלט אפשרי.
מיסוי דיפרנציאלי בהכנסה קיים אבל שם נפגע דווקא מעמד הביניים. הבעייתיות לפי שאני מבינה מפרופ' זליכה נמצאת בפטורים ממס לחברות הגדולות.
כאן זאת בעיה מכיוון שאיגודי העובדים הגדולים צברו כוח מפלצתי ומהווים קבוצת לחץ שיצרה מצב שעובדים קבועים ששכרם מגיע מהקופה הציבורית פשוט עושקים אותה ומצד שני עובדי הקבלן מקופחים.
אי אפשר לאסור על קיום חברות קבלן או מיקור חוץ אבל אפשר בהחלט וצריך לפקח. מסכימה שיש להפחית את מיקור החוץ בשירות הציבורי עד כדי מינימום.
דעתי היא שהורדת יוקר המחיה, פתיחת השוק ליבוא והפחתת מחירים יתנו את הפרופורציה הנכונה.
לגמרי מסכימה ואוסיף שיש לחוקק "מחיה בכבוד".
אכן חלוקת תקציבים צריכה להיעשות עפ"י יעדים ולא לפי גחמות של קבוצות לחץ וגם שימוש מושכל בתקציבים ופיקוח על מנהל תקין.
פיקוח על מצרכי יסוד מחזיר לעניין חוק "מחיה בכבוד".
יש בהצעה דברים חיוביים, וגם דברים שחסרים ושאותם אפרט:
1. יש לפעול להורדת מחירי הדיור הבועתיים. דרושה ירידת מחירים של כשבעים אחוזים.
לקחת בחשבון שאין בעיית היצע, ולכן עיסוק בהיצע הוא עניין עקר.
2. להעלות מיסים על עשירים (בנוסף למה שכבר מפורט בהצעה).
כגון קביעת מס ירושה ומס הון על עשירים, וכן העלאת מס דיבידנדים ומס חברות באופן מדורג/פרוגרסיבי.
3. לחזק ולעודד איגודי עובדים (כלומר הפוך מהכתוב בהצעה).
4. לאסור על קיום חברות קבלן.
5. להעלות את שכר המינימום, ולהצמיד אותו ליוקר המחיה ול-70% מהשכר הממצע (הגבוה מביניהם בכל זמן).
6. להצמיד את קצבת הנכות וקצבת הזקנה לשכר המינימום.
7. להעלות בעשרות אחוזים את תקציבי שרותי מדינת הרווחה, בריאות, חינוך והשכלה, דיור ורווחה.
8. להטיל פיקוח מחירים על מאות מוצרים בסיסיים כדי להפחית את יוקר המחיה.
צמצום הליכים בירוקרטיים חייב לבוא יחד עם התחייבות לאכיפה ברשויות ומנהל תקין.
המצב היום הוא שאנשים מחזיקים בידם זכות כלשהי לכאורה ואינם מצליחים לממש אותה - זה נובע גם בגלל עודף בלתי מוצדק של בירוקרטיה וגם בגלל מנהל לא תקין ושניהם משרתים אחד את השני בצורה מעוולת ומעוותת כלפי האזרח וכלפי האינטרס הציבורי.