לכבוד
ג' טבת תשפ"א
18/12/2020
סימוכין: 97347
הנדון: סיכום זום תרבות דמוקרטית
על מעמד האמן ומוסדות התרבות בחברה הערבית בישראל
ביום שלישי 15.12.20 נערך מפגש זום תרבות דמוקרטית בנושא מעמד האמן ומוסדות התרבות בחברה הערבית בישראל. את המפגש פתחו מר מוחמד ביטר (איש חד"ש), מחברת "סיממנה" להפקת פסיטבלים, ואירועי פיסול, קולנוע, מוסיקה ותיאטרון בחברה הערבית, העובדת עם כ-50 רשויות ערביות בישראל; מר מחמוד אבו-ערישה, מנהל תיאטרון "אל סראייה" ביפו ומשורר; ומר סאמר מועלם, יו"ר פורום עמותות תרבות ערביות, ובהן 57 ארגוני תרבות, וחבר פורום מוסדות התרבות בישראל. להלן תמצית הדברים שהועלו במפגש:
1. מוחמד ביטר:
חברת "סיממנה" מקשרת אמנים ואנשי הפקה עם הלקוח, הרשויות המקומיות הערביות. הצרכן הסופי הוא כמובן הצופה. רשות המבקשת להתקשר עמנו מקבל מאתנו את כול שרשרת העבודה, מאיתור משאבים להפקת תרבות, דרך הגשת הבקשות, קבלת התקציב והביצוע בפועל.
בעיות בחברה הערבית
א. אנשי מקצועי ברשויות המקומיות מתקבלים על בסיס קרבת משפחה ולא על בסיס מקצועיות. זה מביא לחוסר יעילות ולחוסר פילות. היו מקרים שגייסתי חצי מיליון שקל ולא קרה איתם כלום, כי האדם האחראי על תרבות ברשות הספציפית היה עסוק בדברים אחרים.
ב. חסמים ביורוקרטיים בתוך הרשות – גזבר או בעלי תפקידים המצויים באופוזיציה לראש הרשות, מלחמות פוליטיות בכפרים ובישובים, יוצרים בעיות בתפעול התרבות ברשות.
ג. מחסור באולמות – ישנם כיום ישובים ערביים בודדים עם תיאטראות או אמפיתיאטרון. אום אל פאחם, ג'לג'וליה. כאשר כבר מגיע תקציב ייעודי לבניית אולם, ראשי הרשויות משתמשים בו לבניית אולמות ספורט או מגרשי כדורגל.
ד. אי הבנת הערך האמתי של תרבות – האלימות בחברה הערבית גואה בשל אי הבנת הערך האמתי של תרבות, ועד כמה היא יכולה להביא צעירים למצב של שפיות ושל עומק נפשי. התרבות נמצאת בתחתית הסולם מבחינת הערך החברתי שמייחסים לה בחברה הערבית.
ה. מעמד האמנים – בחברה הערבית ישנם אמנים בקנה מידה בינלאומי, מבחינת האיכויות של יצירתם. הם היו יכולים להביא כבוד לחברה הערבית ולישראל, ופעילותם האמנותית מתחילה רק כעת להפוך לרווחית בעבור האמנים עצמם. אבל חילופי שרי התרבות הביאו לשינויים, המקשים על מעמד האמן ועל מצב התרבות הערבית. השרה מירי רגב התחילה ביוזמת תרבות יישובית סל"ע (סל תרבות עירוני). לפי יוזמה זו כול ישוב זכה בסכום ליוזמה תרבותית ופסטיבל שנתי. השר חילי טרופר הפסיק את סל"ע, שהיה מקור הכנסה מכובד להרבה אמנים ואנשי הפקה, ולא המציא תחתיו תחליף.
2. מחמוד אבו ערישה:
[מציג את נתוני דו"ח מוסאווה 2019 על מצב התרבות הערבית]
א. נזקה של שרת התרבות הקודמת ומדיניותה – אחרי קדנציה של השרה מירי רגב, שהייתה קשה מאוד לתרבות הערבית. התחושה שלנו היא שמשרד התרבות לא רואה אותנו. החברה הערבית מצויה במצב של פוסט טראומה בשל חקיקת חוק הלאום, סגירת תיאטרון אל מידאן ועוד, ומצב זה גורם לצנזורה פנימית ולחשש ליצור.
ב. אפלייה בתנאים למענקי סיוע קורונה – על פי תקנות משרד התרבות, רק ארגוני תרבות שקיבלו סיוע מקומי מעם הרשויות בשנת 2018 היו יכולים להגיש בקשות סיוע. מכיוון שהרשויות המקומיות הערביות לא מתקצבות תרבות ערבית, וברובן גם אין רכזי תרבות ייעודיים לתחום, משרד התרבות לא אפשר לנו להגיש בקשות לסיוע.
ג. תקנת התרבות הערבית כמנגנון המנציח אפלייה – רוב מוסדות התרבות הערביים נתנכים מכוח תקנת תרבות ערבית ופסטיבלים. אף על פי שהחברה הערבית היא 20% מאוכלוסיית ישראל, ולמרות הטענות על הגדלת תקציב התרבות לחברה הערבית, בשנת 2011 נוצלו רק 3% מתמיכות משרד התרבות, וב-2019 רק 4% (40 מליון ₪ מתוך מיליארד שקל). בשנת 2012 מוסאוה עתר לבג"צ ותבע שתקציב התרבות לחברה הערבית יעמוד על שיעורה באוכלוסיה, 20% מתקציב התרבות הכולל של מדינת ישראל, אך בשנת 2016 משך עתירה זו מבג"צ, אחרי שהמדינה התחייבה בפני בית המשפט לקיים סקר צרכים תרבותיים בחברה הערבית, ועמדה בהתחייבותה זו.
ד. תזרים התמיכות מונע צמיחה תרבותית – כמו כול מוסדות התרבות בישראל, אנו מקבלים עד דצמבר רק 40% מן התמיכה השנתית, אבל אז, עד סוף דצמבר עלינו להשתמש בשאר ה-60%, כי ההחלטה על התקצ