אחד הנושאים המרכזיים והבסיסיים ביותר הדורשים שינוי בישראל הוא תחום החינוך.
להלן תוכניתי לשינוי פני החינוך הישראלי
חזון ותוכנית פעולה לחינוך והשכלה
החזון –
חינוך ציבורי שוויוני ואיכותי לכל ילדי ישראל כבסיס לחברה אזרחית דמוקרטית יצרנית והומאנית.
העיקרון המנחה: " ההון האנושי כמשאב לאומי בעל חשיבות עליונה במדינת ישראל" .
סדרי עדיפויות לחינוך:
עיגון בחקיקה של זכויות האזרח לחינוך ולהשכלה –
זכויות האזרח יהיו לימוד חובה חינם החל מהגיל הרך (גיל 3) ועד סיום התיכון.
היפוך הפירמידה בחינוך -
הקצאת יותר משאבים לגיל הרך, הגיל בו מעצבים את התנהגות האדם, ערכיו ומיומנויות הלמידה והחשיבה.
מיטב המורים והגננות לכיתות א-ג, ולכיתות הגן.
הקטנת יחס גננת למספר ילדים: כיתות קטנות עד 25 תלמידים. שתי גננות מקצועיות לכיתת גן.
חלוקה תקציבית שונה בין החינוך הפורמאלי והבלתי פורמלי –
קיימת שונות עצומה בין התלמידים, לרבים מהם המערכת הפורמאלית אינה מתאימה ואילו המערכת הבלתי פורמאלית מתאימה יותר.
כיום רק כ- 1% בלבד מוקצה לחינוך הבלתי פורמלי המיועדים לפעילויות בבתי הספר, לסיורים לימודיים, למתנ"סים לתנועות הנוער.
תגבור מיוחד לאוכלוסיות חלשות –
תמריץ כספי למורים בעלי יכולת מוכחת ללמד תלמידים חלשים.
סיוע לתלמידים עם מוגבלויות, לספק להם טכנולוגיות שיסייעו לצמצם את הפער התפקודי.
קידום תלמידים מחוננים ומצטיינים –
מתן כלים מיוחדים למימוש הפוטנציאל של תלמידים מחוננים ומצוינים. הם שמהווים את הקטר המוביל את קרונות הרכבת, הם שיובילו בעתיד את ההון האנושי של ישראל.
תכנים:
1. הבטחת לימודי ליבה בכל מערכת החינוך המתוקצבת לפי העיקרון אין תקצוב ללא לימודי ליבה.
2. שימת דגש על הקניית ערכים ומיומנויות למידה בעיקר בגיל הרך ובבית הספר היסודי ופחות על הקניית ידע.
3. בסיס ערכי משותף לכלל התלמידים – ערכים אוניברסאליים ויהודיים (ערכים יהודיים לאוכלוסייה היהודית ובהקבלה על פי דתם לאוכלוסיות מדתות אחרות).
4. החזרת ערך המצוינות. לכל תלמיד יש להגדיר את המצוינות שלו והיעד אליו הוא שואף להגיע.
5. סל תרבות לכל תלמיד, מותאם לגיל, יצירת מכנה משותף תרבותי לכל הילדים המבוסס על תרבויות מגוונות של אוכלוסיית ישראל, כולל מורשת והכרת הארץ. הקניית מוסיקה בכל גיל כאמצעי חינוכי.
6. לימוד קרוא וכתוב בגן הילדים.
7. לימוד אנגלית ומחשב בכיתה א.
8. תגבור לימודי מדע וטכנולוגיה. וקידום לימוד מקצועות בעלי פוטנציאל כלכלי, כגון חינוך לתעשייה, מלאכה ולהיי-טק.
9. פעילות ספורטיבית כל יום לכל תלמיד ותלמידה, בשיעור ספורט או בפעילות מאורגנת בהפסקות. נפש בריאה בגוף בריא. כיום יש מאות בתי"ס שאין בהם אפילו שעת ספורט אחת בשבוע.
10. חינוך לסובלנות, פלורליזם, דרך ארץ והתנהגות ראויה בין אדם לחברו.
מבנה מערכת החינוך
1. חיזוק החינוך הממלכתי – ציבורי. מערכת החינוך חייבת להתבסס על חינוך ממלכתי בו נקבעים תכנים וקריטריונים לאיכות החינוך המשותפים לכלל ילדי ישראל. יבוטלו המגזרים. תינתן אפשרות להורים להוסיף, בהיקף שייקבע, תוספת לשעות הלימוד הקבועות על ידי המדינה, תכנים העונים לצרכי אוכלוסיות שונות.
2. שילוב אוכלוסיות – ממגזרים שונים כולל דתיים וחילונים.
3. העדפה מתקנת ומשאבים מיוחדים ליישובי פריפריה, להשוואת תנאי הלימוד ואיכותם עם מרכז הארץ.
4. צמצום משמעותי של הבירוקרטיה על ידי ביטול המחוזות ויצירת מטה מצומצם ויעיל שתפקידו:
קביעת יעדים ותוכניות-על לחינוך, ערכים ותכנים, אמות מידה להוראה ולאיכות המורה, מבחני איכות וביצוע – בקרה לעמידה ביעדים שנקבעו.
5. אוטונומיה וגמישות ניהולית לרשויות מקומיות ולמנהלי בתי הספר, כולל בנושא השמת עובדי הוראה.
6. ביטול חטיבות הביניים.
7. יצירת סביבה פיסית נעימה ונוחה במתחם בית הספר.
8. ביטול תשלומי ההורים ותקצוב הטיולים ופעולות התרבות והעשרה על ידי המדינה.
9. הסדרת סוגיית מוסדות החינוך המיוחד תוך שימת דגש על תכנית השילוב.
10. החזרת אחריות המדינה לבריאות התלמיד.
קבלה והכשרת מורים
1. העלאת סף הקבלה להוראה
2. שינוי מערך הכשרת המורה, דגש על התמחות ענפית.
3. העלאת שכר המורים - העלאת הרף המקצועי של איכות המורה הנדרשת. העלאת הדרישות המקצועיות תיצור עודף ביקוש על היצע של עובדי הוראה ובהכרח תביא להעלאת שכר העבודה של המורה.
4. איחוד מוסדות להכשרת מורים, אין צורך ביותר מעשרה מוסדות. העברת תקצוב ופיקוח מוסדות להכשרת מורים לות"ת.
מערכת ההשכלה הגבוהה
1. ההשכלה הגבוהה הינה חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך.
2. יצירת מעורבות גדולה יותר של מערכת ההשכלה הגבוהה בבתי הספר להעלאת איכות ההוראה.
3. איזון תקציבי נכון בין נגישות רבה יותר להשכלה הגבוהה, לבין הצורך לתגבר את המחקר המדעי.
4. הפחתת שכר הלימוד לסטודנטים, המשך יישום דוח וינוגרד.
5. תוספת תקציבית משמעותית למכוני המחקר הממשלתיים ולמחקר באוניברסיטאות.
רשות מקומית כמודל לעיר של חינוך
טיפוח הדור הצעיר –
1. הפיכת הישוב לרשות של תרבות וחינוך. לוקחים אחריות - כל התושבים בכל הגילים משולבים בתוכנית.
2. הקמת רשות חינוך לקביעת מדיניות חינוך, בעלת סמכויות ביצוע ובקרה.
3. המדיניות – "אף ילד לא נשאר מאחור", על פי המודל האמריקאי. יחס אישי, לכל ילד וילדה יש מבוגר האחראי להם אישית. בכל כיתה מורה ושני עוזרים נוספים המלווים את התלמיד/ה לאורך כל השנה. עוזרי המורה יהיו מצוות בית הספר וממאגר מתנדבים שעברו הכשרה.
4. הפיכת הפירמידה החינוכית – דגש על הגיל הרך. מיטב כוח ההוראה והמשאבים יופנו לגיל הרך; גן וכיתות א-ג, תוספת גננת מקצועית לכל גן.
5. הקמת מסלולים לחינוך מקצועי בבתי הספר התיכוניים.
6. הקמת מרכז ללימודי מדעים וטכנולוגיה, הכולל מורים מקצועיים ברמה גבוהה, מעבדות משוכללות, ספרייה עשירה.
7. פיתוח יוזמות לשיתוף פעיל של עובדי היי טק במערכת החינוך, לליווי אישי ולהעשרה.
8. פתיחת אזורי הרישום בעיר וקביעת קריטריונים לעדיפות בקבלה לבתי הספר השונים.
9. הקמת מועצה ציבורית לתרבות ולחינוך לשילוב אנשי מקצוע מומחים מקרב תושבי הרשות המקומית במערכות החינוך והתרבות בעיר, לייעוץ ולבקרה.
10. חיזוק משמעותי של החינוך הבלתי פורמאלי, תנועות נוער, מועדוני נוער, חוגי העשרה.
11. הכרה בבית הספר הדמוקרטי בעיר כבית ספר ציבורי, והקצאת שטח ומבנה ציבורי לביה"ס.
12. מיזמים חינוכיים מיוחדים כגון מועדון לנוער בסיכון, מועדון בניהול בני נוער, פעילות תרבותית של ילדים ונוער, סטודיו למוסיקה לטיפוח יכולות וככלי חינוכי.
13. החזרת לימודי החקלאות לבתי הספר.
14. מימוש הערך - נפש בריאה בגוף בריא, על ידי תיגבור פעילות ספורט בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי והוספת שעת חינוך גופני בבתי הספר.
15. דגש על חינוך לאזרחות פעילה ולשמירה על איכות הסביבה,
16. פיתוח תוכנית מיוחדת לחיסכון במים ותחרות בין בתי הספר בנושא.
17. טיפוח מנהיגות צעירה.
18. בניית תוכנית מערכתית ל"אימוץ קהילתי משולב" - פנסיונרים מאמצים תלמידים, תלמידים מאמצים זקנים נזקקים ובודדים, אנשי הי-טק מאמצים תלמידים, ילדים מאמצים סביבה ובעלי חיים.
19. שימור וטיפוח מורשת ומבנים מימיה הראשונים של העיר.
20. הקמת מרכזים קהילתיים ברחבי העיר, בבתי ספר, במקלטים ציבוריים, במבנים נטושים קיימים ובמרכזים חדשים שייבנו.
21. קביעת מדיניות לעידוד בני העיר ללימודים אקדמאים:
22. תוכנית לשילוב סטודנטים בני העיר בפעילות קהילתית בעיר תמורת מלגות לימוד או מלגות קיום כמתכונת תוכנית פר"ח.
23. סיוע לסטודנטים בני העיר בסובסידיה למגורים תמורת שעות פעילות בקהילה.
24. מתן מלגות מחקר לסטודנטים מצטיינים בני המקום.
ביטחון אישי. שמירה על הילדים –
1. תגבור תחנת המשטרה בעיר.
2. גיוס מתנדבים למשמר האזרחי. נאמני סדר בעיר.
3. הקמת סיירת הורים באמצעות ועד ההורים היישובי.
4. תגבור מערכת הביטחון העירונית.
5. הקמת תנועת נוער לשמירת הסדר בעיר, נוער שומר נוער.
6. קביעת מדיניות של נראות שוטרים ואנשי ביטחון ברחבי העיר, על פי המודל שהצליח בניו-יורק.
הצעת הגשה: מעבר מ-״חינוך״ ל-״השכלה״.
המילה האנגלית education יכולה להיות מתורגמת לכל אחת משתי המילים הללו. עם קום המדינה הוחלט לקרוא ל-ministry of education ״משרד החינוך״.
רק משטרים אפלים ולא דמוקרטיים עוסקים ב-״חינוך מחדש״ של האוכלוסיה. ניתן לראות כיצד מאז קום המדינה שימש המשרד ככלי אינדוקטרינציה עבור השר התורן. חינוך לערכי הסוציאליזם בימי מפא״י, הדתה שהחלה כבר בתקופתו של זבולון המר, גדעון סער שאירגן טיולי בית ספר ליישוב היהודי בחברון, ועוד.
לאינדוקטרינציה מסוג זה אין מקום במדינה דמוקרטית. לשר/ת החינוך לא אמור להיות מנדט לחנך את ילדנו לפי ערכיו/ה, יהיו אשר יהיו. לשר/ת ההשכלה יהיה מנדט אחד ויחיד: לקדם את ההשכלה בישראל כזכות בסיסית וגורפת לכל תושבי הארץ.
תכנים:
התמקדות בגיל הרך, א' ב', בעיקר בשפה והבנת הנקרא. זה הבסיס לכל לימוד עתידי.
לכן: "7. לימוד אנגלית ומחשב בכיתה א. " - לא ולא.
אנו מתמקדים בייצור רובוטים, אנשים בעלי מומחיות טכנולוגית גבוהה אך בעלי תרבותיות ואתיקה נמוכים. זה אולי משתלם בטווח הקצר, רווח כלכלי קצר טווח למדינה ולפרט סביב ענף צר, בסיכון גבוה, הגורם להגדלת הפערים בחברה. תפקיד מערכת החינוך זה לבנות דור חדש לעם ולמדינה, לא לייצר כ"א ל-8200 ולתעשיית ההיטק.
לכן: "8. תגבור לימודי מדע וטכנולוגיה. וקידום לימוד מקצועות בעלי פוטנציאל כלכלי, כגון חינוך לתעשייה, מלאכה ולהיי-טק." - לא ולא. הוראה: "3. ... העלאת הדרישות המקצועיות תיצור עודף ביקוש על היצע של עובדי הוראה ובהכרח תביא להעלאת שכר העבודה של המורה." - ??? זה לא קרה בעבר, ולא יקרה בעתיד, כאשר המעסיק הינו מונופוליסט. כללי ביקוש והיצע עובדים בשוק חופשי.
מתחבר בעיקר לחלק של הרשות כמודל לעיר של חינוך - לדעתי זה סוג השינוי - ביזור והעברת החינוך מאחריות המדינה לאחריות ההורים והקהילה.
המשמעות היא קצת הפוכה לקביעת חובות חינוכיות המוגדרת בתחילת המסמך, לדעתי צריכים להיות מוגדרים כרעיונות ולא כחובות. כידוע, אם מישהו לא רוצה ללמוד אין דרך ללמד אותו, ומאידך ברגע שהוא רוצה ללמוד, אין מגבלה על מה שיוכל ללמוד.
לכן קביעת החובות היא לא אפקטיבית ועשויה לעבוד הפוך.
להערכתי העברת האחריות והסמכות להורים ולקהילה תעורר תיאבון ורעיונות וגם תחרות ולמידה בין קהילות.
אני מודה שאני חושש שבקרב החרדים הדבר יהיה לא פשוט, ואין לי פתרון טוב למעט הפתרון הקצת אכזרי וכנראה הלא יעיל של מניעת מימון. אני חושב שאם החרדים יחוו שמצד אחד לא מאיימים על זהותם כי הם אלו המגדירים את החינוך, אך מצד שני דורשים מהם תרומה הוגנת למאמץ, יאשפרו הכללת לימודי ליבה ויעודדו את השתלבותם בחברה על בסיס זהותם היחודית.
רעיונות נוספים:
- לימוד ערבית חובה מגיל צעיר ביותר בקרב יהודים; לימוד עבירת בקרב דוברי ערבית; (הצעד הגדול ביותר לשלום שאפשר לעשות)
- יצירת תכונית שירות לאומי כללי (צבאי ואזרחי) שתהווה גם תוכנית חניכות לשורה של מקצועות נדרשים: סיעוד, טכנאות, הנדסאות, ועוד. (המודל של "פנימה")
- חובת אישור תוכנית הלימודים הארצית של נושאי החובה במשאל עם. (https://www.swissinfo.ch/eng/common-curriculum_new-syllabus-passes-test-in-key-canton/42954770)
- הפיכת תוכנית החינוך לנושא שלהורים יש השפעה עליו ואולי אף משתתפים בקביעתו ומאשרים אותו בהצבעה