הכותרת של "הפרדת דת ממדינה" פופולרית מאוד בחוגי השמאל, אבל בואו נראה מה המשמעות המעשית של זה:
* ביטול הרבנות הראשית כמוסד סטטוטורי
* הפסקת מתן שרותי דת בידי המדינה, כולל נישואין וגירושין דתיים, מקוואות, בתי כנסת וכיוצ"ב
* ביטול החינוך הממלכתי דתי, והפסקת תקצוב הזרמים החרדיים
* הפסקת שיעורי תנ"ך בבתי הספר הממלכתיים
וייתכן שהשלכות נוספות.
עכשיו תסתכלו על הרשימה הזאת, ותסתכלו על הזירה הפוליטית והחברתית בישראל, ותחשבו לעצמכם האם המטרות האלה בנות השגה, או ראויות להשגה. התנ"ך הוא אחד מיסודות התרבות היהודית. האם אנחנו רוצים שילדינו, גם החילונים, לא יכירו אותו? מה יחבר אותם לעם ישראל? האם איננו רוצים שינתנו שרותי נישואין דתיים למעוניינים בכך, גם אם אין ידם משגת לשלם לרב פרטי? ומי יפקח על כישוריו של רב להשיא נישואין דתיים תקפים? האם אנחנו מבינים את המהומה הפוליטית והציבורית שתהיה אם יבוטל החינוך הממלכתי דתי, או יופסק התקצוב של הזרמים החרדיים?
במקום להציב מטרות לא ריאליות, שאינן בנות השגה, ולהרגיש ממש טוב עם עצמנו אבל עם אפס הישגים, אני מציע להציב מטרות ריאליות, שישפרו את יחסי הדת והמדינה, ויהיו בנות השגה:
* הפרדת מערך הכשרות מהרבנות הראשית, באופן שהרבנות תהיה גוף רגולטורי המפקח על איכות הפיקוח של גופי פיקוח פרטיים או ציבוריים (מלכ"רים למיניהם). זה יחתוך את הסיאוב של מערך הכשרות הנוכחי.
* פתיחת מסחר מוגבל בשבת
* הפעלת תחבורה ציבורית מוגבלת בשבת
* הנהגת נישואין אזרחיים למעוניינים. אני מציע שמי שמעוניין בנישואין דתיים, יביא אישור נישואין מרב שהוסמך לכך, על ידי הרבנות הראשית, לרשם הנישואין במשרד הפנים (נדמה לי שזה התהליך הקיים היום).
* הכרה בזרמי היהדות הלא-אורתודוקסיים, ומתן אזרחות לפי חוק השבות ליהודים לא-אורתודוקסיים. דבר זה יכול להיות אפילו בדרך של הכרה בהם בנפרד לגמרי מן היהדות האורתודוקסית, כך שיהיו להם את מוסדות הדת הנפרדים שלהם, כפי שיש לכל עדה דתית בישראל. זה לדעתי יפחית את ההנגדות במפלגות הדתיות לעניין.
אני סבור שהשגת המטרות שציינתי תשפר מאוד את חייו של האזרח הלא-דתי בישראל, מבלי לפגוע בחייו של האזרח הדתי.
מסכים עם הכול.
ההצעות שלי בנושאי דת ומדינה:
העברת סמכויות הנישואין ודיני האישות הסטטוטוריות מהרבנות לבתי הדין לענייני משפחה ולמשרד הפנים. הנישואין עצמם יהיו אזרחיים; מי שרוצה יוכל כמובן לקיים טקס דתי לפי אמונתו.
ביטול המונופול של הרבנות בתחום הכשרות
הפיכת הרבנות מגוף שעוסק בין השאר בכפייה - לגוף ממשלתי ללא סמכויות כפייה שמספק שירותי דת מסובסדים לאזרחים שמעוניינים בכך. זה עשוי לכלול דווקא *הגדלה* של תקציב הרבנות, בתמורה להפחתה דרסטית באגרות השונות בנושאי כשרות, למשל. כלומר, מי שמעוניין בתעודת כשרות במחיר בר-השגה, יוכל לקבל מהרבנות; מי שרוצה להתחתן בנישואין אורתודוכסיים בחינם או במחיר סמלי, יוכל להשתמש בשירותי הרבנות.
לצד זאת - הכרה מלאה בזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי ביהדות וסבסוד שירותי הדת שלהם גם כן.
ביזור הסמכות בעניין פתיחת עסקים בשבת לרמה המוניציפלית. כל עירייה תפעל כראות עיניה. סביר להניח שבבני ברק, למשל, הכול יהיה סגור בשבת, ושבתל-אביב, לעומת זאת, המון דברים יהיו פתוחים.
ביזור מרבית הסמכויות בעניין תחבורה ציבורית עירונית בשבת לרמה המוניציפלית. שוב, קיום התחבורה ותדירותה יהיו תלויים ברצון התושבים המקומיים.
אולי לא הייתי ברורה, הפיקוח על החומרים לא צריך להיות מצד ההורים. התערבות ההורים במערכת, עוד אחד החוליים שצריך לשרש כחלק מהשינוי הכולל.
חינוך: המדינה אינה צריכה להתערב בתכני הלימוד בבתי הספר השונים אלא בהשגים. כלומר אם בגרויות הם מבחן התוצאה, לפי זה יתוקצב המוסד לימודים ללא קשר למה לומדים.
ומנגד הגדלת התמיכה בלימודי תואר ראשון במימון המדינה גם לאנשים עובדים.
המדינה צריכה להשקיע ולעודד לימוידם אצל אנשים בוגרים ולא אצל ילדים.
*ביטול חינוך הממלכתי דתי - נשמע בעייתי, שכן איזו מסגרת לימודים תהיה לאוכלוסיה זו?! מה שכן, צריכים להיות כפופים למה שיקבע כחובה שיתקיים בבתי הספר שלהם, ויתוקצבו באופן שוויוני (שלא כמו היום). ספר התנך אינו שייך למגזר הדתי! אפשר ללמוד אותו כספר הספרים, או שיהווה מקצוע בחירה (לא חסרות משפחות חילוניות שיבחרו במקצוע זה). בנוסף, עצם הבחירה, תקל מאוד על תלמידים בעלי קשיים בשפה, שכן שפת התנך אינה פשוטה כלל.