לשלטון מושחת יש חיילים אבל שחיתות אינה אידאולוגיה וכדי לרתום אנשים, לסתום להם את הפה ובכלל לזכות לשיתוף פעולה, "החיילים" בשירות שלטון מושחת מתוגמלים ורואים רווח. פעם אחת אלה הג'ובים שיוצר השלטון בלי שלתפקידים יהיה תוכן יצוק. בפעם האחרונה שבדקתי בלמ"ס - המגזר הציבורי מעסיק כ- 20% מכוח העבודה בישראל - קבלנים שמעסיקים קבלנים שמעסיקים קבלנים עד שבסוף השרשרת נמצאים עובדי הקבלן או הצווארון הכחול. כל השרשרת הזאת ובראש כל ענף כזה עומד מינוי פוליטי מתפרנסת ומטה לחמה תלוי בשלטון הנוכחי ויוצר שתי רעות חולות עיקריות:
המגזר הציבורי גדול מידי ומכביד על המגזר היצרני.
חמישית מכלל המשק ואף יותר ולא ממש מעוניין בהחלפת השלטון.
דרך נוספת לרכוש "חיילים" בשירות שלטון מושחת היא לאפשר לפקידות לגנוב - פשוטו כמשמעו. במצב אידיאלי כאשר מתבררת חשיפת שחיתות, גניבה או עוול, אוזני המשטרה, היועמ"ש, מבקר המדינה אמורות להזדקר וחקירה צריכה להיפתח באופן מיידי. מדובר בחקיקה מפורשת בפקודת המשטרה וכלל אין שאלה בעניין. המצב בפועל הוא טיוח חקירות והשתקה - קודם במשטרה, בפרקליטות, מבקר המדינה והיועמ"ש. שלטון מושחת לא יכול בלי מערכת אכיפת חוק ומשפט מושחתים ולו כדי להשתיק חקירות ולהתנכל למתלוננים וגם כאן מתקיימת שרשרת שלאף אחד אין אינטרס לקטוע ובסוף השרשרת הזאת אנחנו רואים את התגברות הפשיעה - גם צווארון לבן וגם פשיעה אלימה.
לכן כשמחפשים אינדיקציה למדינה מושחתת אפשר פשוט לראות שככל שהמגזר הציבורי מתנפח כך עולים מעשי המרמה, הפשיעה והעוולות בחברה ובתי המשפט מתמלאים. הפרדוקס הוא שהצידוק לניפוח המגזר הציבורי הוא תמיד עניין "למניעת עוול" - עוד משרד ממשלתי ומינויים פוליטיים, עוד וועדה בשכר, עוד קוף קיקיוני אך בפועל אנחנו רואים שזה קורה בדיוק הפוך וככל שקמים הגופים האלה כך העוול מתגבר.