כל אדם ששואף לחופש זכויות אדם ואזרח,צריך תמיד לזכור את הלגליזציה-הקרב שמעולם לא הוכרע.
הקרב על הצמח,מעבר להיותו כלכלי רווחי ומוסרי כלפי החולים,הוא מעל הכל המלחמה למען חופש הפרט,החופש של אדם בוגר להחליט בעצמו מה טוב לו ומה מטיב עימו(ללא כל פגיעה בזולת) מבלי שהמדינה תתערב,האם זה הגיוני שיש מישהו מוסמך יותר מאתה עצמך לקבוע בעבורך את דרכי הטיפול שתבחר? או איך תעביר את שעות הפנאי שלך?
ואין חולק על תרומת הצמח לכלכלה,במיוחד שמדינתנו הקטנה מוכת אבטלה בשיעור של כמליון מובטלים נכון לרגע זה.
עצם הפיכת הצמח לחוקי,נוכל להציע מקומות עבודה רבים ואופציות תעסוקה חדשות;
חוות גידול,חקלאים,אורזים,משנעים,חנויות לממכר הצמח ותוצריו,ועם קצת מזל נצליח להגשים את חלומו של הזקן ולהפריח את הנגב והשממה-אקלים מושלם לצמח,כאילו הזיווג היה ידוע מראש.
זה יישדרג ויקפיץ את התיירות הישראלית,אנשים מכל העולם יעלו לארץ הקודש הירוקה כדי לחוות את חופי ישראל,ואת המדניות הליברלית החדשה והמרעננת.
כרגע הנפגעים העקריים מהמדניות הנוכחית הם החולים,אשר משלמים לא מעט כסף בכל חודש לתרופה הכרחית ונדרשת עבורם(לא מעט מהם אינם מסוגלים לעבוד כלל),והאזרחים הנרדפים על כך שבסך הכל רוצים לממש את הזכות הבסיסית,שהיא לבחור בעבור עצמם.
הלגליזציה תשפר את הכלכלה(ע"ע קולורדו),תוריד את האבטלה,תוריד את הפשיעה,ותפנה למשטרה תקציב,וזמן להתעסק בפשעים האמיתיים.
לחדד בעניין המידקליזציה:
מדובר על ההקשר שבו תופסים את המתרחש. ברור שקיים היבט בריאותי להליכה, בדיוק כמו לישיבה לאורך זמן על כיסא, או לתזונה וכו'.
אבל זה לא אומר שהפרספקטיבה הדומיננטית בבחינת פעילויות אלה צריכה להיות רפואית.
באופן כללי אני לא חי בשביל להיות בריא. אני לא אובייקט רפואי... קשה כמובן להגדיר את טעם החיים, אבל פשוט מאוד לשלול הגדרות מצמצמות כגון בריאות... וכו'
תהליך המדיקליזציה כופה שליטה של הפן הרפואי על הפרשנות של פעילויות רבות שאינן קשורות בהכרח קשר כה הדוק עם הבריאות הרפואית.
מסכים עם הכל, מלבד אולי לכך שלמיטב הבנתי, להליכה מאומצת יש יתרונות של ממש לבריאות הציבור (בניגוד למושג המפוקפק-משהו של "מיינדפולנס" שנמכר בידי התאגידים כפתרון-קסם לכל תחלואי עולם העבודה ההיפר-קפיטליסטי). אני מציע לגליזציה מלאה של קנאביס ומוצריו - כלומר, שיימכרו כמו אלכוהול וטבק, כולל בקיוסקים, בלי "חנויות מתמחות" ושאר מנגנונים להגבלת השימוש. ולמיטב זכרוני מישהו אפילו חישב פעם את הרווח נטו לקופת המדינה מלגליזציה ומדובר ב-2 מיליארד ש"ח בשנה (חיסכון על אכיפה מיותרת; מכירת קנאביס תהיה חוקית אז המוכר ישלם מס הכנסה ויגבה מע"מ, וכו') כך שיש גם טיעון כלכלי בעד זה. בנוסף לכך צריך לטפל בסמכותנות ובמדיקליזציה בתחום בריאות הנפש ולבטל את רוב סמכויות הכפייה של מערכת הבריאות בתחום זה. כאן גם כן רואים את ההיפר-קפיטליזם כאשר תרופות זולות יותר למערכת מטיפול פסיכולוגי, ולכן ממהרים לרשום אותן גם כשאין צורך בהן (מניסיון אישי הן עוזרות במצבים מסוימים, אבל בהרבה מקרים פשוט ממהרים לרשום תרופות כי זה זול ומשתלם למערכת הבריאות). ועוד בנושא האוטונומיה האישית אני תומך בהמתת חסד לבקשת החולה כמו שיש בשוויץ (חברת "דיגניטאס", למשל) לחולים סופניים שמעוניינים בכך.
שלום,
כרופא עם נסיון של עשור בשימוש רפואי בקנאביס שמח להצטרף לדיון (לא שיש רק לרופאים מה לומר בנושא, אך זה מוסיף פרספקטיבה נוספת).
* מסכים שיש לעניין השימוש הזה או האחר בקנאביס משקל בפני עצמו.
* מסכים שמדובר בסוגיה המשקפת עמדות בסיסיות יותר הנוגעות לתפיסת האוטונומיה של הפרט.
בהקשר של חמלה ראוי לציין מושג יסוד המגולם בצירוף המילים Harm Reduction (יעני, מזעור נזק או פגיעה) - זהו מושג שאמור להיות מיוצג הן על ידי נציגי קהילה רלוונטיים והן במסגרות העוסקות בבריאות הציבור. כלומר, מדובר בעניין של מדיניות הרלוונטית למצע מפלגתי. (אינני מומחה ברפואת הציבור ואף לא מנוסה בפעילות במסדרונות משרד הבריאות - יכול רק לציין התרשמות מרוח כוחנית ומתנשאת במקרים רבים - צריך לכתת רגלים וללמוד את הנעשה כדי לגבש מדיניות קונקרטית)
בהקשר של #תהליכים אפשר למקם את כל פולמוס סביב השימוש בקנאביס בהקשר של #מדיקליזציה. קרי, תהליך שבו כופים פרספקטיבה רפואית על מרכיבים שונים של החיים - למשל, במקום להלך לאורך שפת הים סתם כך - עוסקים בשימור הבריאות הקארדיו-וואסקולארית, אריכות ימים ומה לא, תוך שימוש במכשירים לספירת צעדים וחישוב צריכת קלוריות... במקום להתרווח ולהביט בשקיעה או להאזין למוסיקה מתמקדים ב- mindfulness וממזערים את מידת הדחק (stress) עם השלכות חיוביות על החוסן הנפשי ותפקוד מערכת החיסון... וכו' וכו'.
אף שמדובר בהתייחסות מופשטת יחסית, יש טעם להציג עמדה ביחס למידקליזציה במסגרת ההתייחסות לתהליכים חברתיים => תמורות בתפיסת האוטונומיה של הפרט => תמורות בתרבות הרפואה הטכנוקרטית => Harm Reduction => מדיניות ספציפית המגולמת למשל בהתייחסות לשימוש בקנאביס. (ברור שיש עוד הסתעפויות רבות מן הרמות המופשטות יותר, ומדובר כאן רק בדוגמא מסויימת - מסוימת ומשמעותית לנוכח תשומת הלב הרבה המורעפת בעשור האחרון על סוגיית השימוש בקנאביס).
לגיטימי, אבל מי אמר משהו על הנאה? מדובר על חופש, דמוקרטיה, קבלת החלטות רציונלית. טבק ואלכוהול הם חומרים מסוכנים בהרבה מפסילוסיבין או mdma או LSD. אנשים מתים בגלל המלחמה בסמים שמשאירה את השוק הזה בידיים של פושעים. הצריכה/ביקוש לא נפגעת מכיוון שלא מדובר רק בהנאה. זה גם ההבדל בין לגליזציה לדה-קרימינליזציה. פשוט לקחת את כל המשאבים שמושקעים ברדיפה וכליאה ולהפנות אותם לאיתור אותו מיעוט של המשתמשים שיש לו בעיה, והפניית משאבים לבעיה. המודל עובד בהצלחה בפורטוגל כבר עשור וחצי. שום קשר להנאה - קצת חופש קוגניטיבי והרבה הפחתת נזק ורציונליות.
אגב, המצב של חולים שקנאביס עוזר להם לבעיה רפואית, גם אם אפשר להוריד עוד קצת את המחיר המפוקח, עדיין הרבה יותר טוב משל אנשים שסובלים מדיכאון עמיד, למשל. קטמין יכול לעזור להם, אבל המדינה משלמת על קטמין לדיכאון הון בעוד שאותו חומר להרדמה עולה גרושים. ורוב המשתמשים בכלל מקבלים את זה מהדילר, מלוכלך, מסוכן, ויקר יותר. וזה חומר שנכלל בסל הבריאות. המלחמה בסמים הורגת.
צריך קודם כל להסדיר את האפשרות של חולים/סובלים לקבל מריחואנה רפואית במחירים של תרופה ודרך קופות החולים, בנגישות סבירה עם מספיק רופאים שיכולים לאשר. לגליזציה להנאה אחכ
נכון, אבל למה לעצור בצמח אחד נרדף? המלחמה בסמים נכשלה. למה לא לאמץ את המודל האורגוני והפורטוגלי ולהשקיע את מה שהיום מופנה לרדיפת משתמשים, בשיקומם? צריך דה קרימינליזציה של כל החומרים בפקודת הסמים המסוכנים.