מחאה בלתי מפלגתית (הכל פוליטי)

ראשית, ברכות על הכוונה, על היוזמה, על המעשה, על קבלת אחריות. אקטיביזם חברתי ראוי. בהצלחה!

שנית, מבקש להעלות את שאלת העיתוי, בעיקר לאור החשש לזיהוי מפלגתי של המחאה.

לדידי, כוחה של המחאה וסיכויי הצלחתה, כרוכים בעממיותה, קרי, במגוון המחשבות הפוליטיות והחברתיות.

מכאן, להבנתי, זוהי טעות לצבוע המחאה בצבע מפלגה מסוימת. תומכי המפלגות האחרות עלולים להדיר רגליהם ולחוש מנוצלים על ידי מפלגה זו או אחרת.

אני מציע כי ככל שאנו עסוקים כרגע במחאה, עלינו להתרכז במטרה העיקרית, סיום כהונת נאשם, כראש ממשלה.

חלקנו מפגינים (בעיקר באסיפות ב"בלפור") בעניין מסוים אחר, קרוב יותר, או פחות מהעניין העיקרי. "חקירה עכשיו" בפרשות הפלדה/צוללות/מניות, חקירה בעניין מתווה שוד הגז, אלימות משטרתית ("צדק לסלומון, צדק לאייאד"), הסתה, פלגנות, אלימות, שחיתות שלטונית, דיקטטורה קיסרית, הטיפול הלקוי בשחרור הישראלים שבשבי החמאס, הטיפול הממשלתי במשבר הקורונה, כולל חנק כלכלי, או איסור טיסה לאומן ואף מחאה בשם מפלגה (הסוציאליסטית, יש עתיד ואולי נוספות). לפרשנותי, הזיהוי המפלגתי, עד כה, שולי, מצומצם וכך השפעתו (השלילית, ביצירת אנטגוניזם והרחקת מזדהים עם הדרישה המרכזית).

אף אם המטרה הרחבת העיסוק ושיח רחב סביב כינון חברת מופת, דמוקרטית, שוויונית וערכית, המחאה חייבת, לדעתי, להיות בלתי מפלגתית (כשמה, מפלגת. אף כנגד הפילוג אנו מפגינים ומפלגה, שורשה פ.ל.ג)

בואו נשיב העניין המרכזי, השחיתות וחוסר הסבירות בכהונת נאשם, בתפקיד הרם, אל ראש התורן ואף את כל הנגזרות נותיר ללא זיהוי מפלגתי.

את המפלגה ניתן יהיה להקים מאוחר יותר, אחרי שיעלה בידינו להביא לקריסת הקיר התומך בממשלת הנאשם.

כל אדם בישראל יכול להצטרף למחאה הנוכחית, הקוראת לראש ממשלת ישראל, לקיים את דרישתו של ראש האופוזיציה של שנת 2009 ("ראש ממשלה השקוע עד צוואר"). נאה דורש, יאה מקיים.

מטרת הדברים הללו אינה בגדר כיבוי אש ולהט העשייה ואינה מתנגדת לדבר עצמו, לרעיון ואף ליישומו. לא בגדר "זה לא הזמן", המוכר מן הנאחזים בקיים והמוכר, החוששים משינוי. היוזמה מבורכת.

אני מכוון אך ורק לעניין המחאה הציבורית וזיהויה המפלגתי, שמבקשת לנו המשפחה הקיסרית. מדוע ולמה נשחק לידיהם?

"לכל דבר עת וזמן לכל חפץ".

מה דעתך?