למה הפרדת דת ממדינה עכשיו?

הפרדת דת ממדינה כצורך מרכזי חוצה מגזרים

1. הפרדת הדת מהמדינה הוא הנושא שנמצא בקונצנזוס גבוה בציבור החילוני הישראלי ונתמך אפילו על-ידי חלק מהציבור הדתי (מסיבות אחרות של רצון לשמור על טוהר הדת).

2. מעורבות של דת בניהול המדינה משפיעה על כל נושאי הליבה (ביטחוני, כלכלי, חברתי):

א. הביטחון:

1) מעורבות הדת מכניסה לנושא הכיבוש אלמנטים אמוניים משיחיים שמקדשים את ערך האדמה על-פני ערך החיים והופכים את הסכסוך הישראלי פלסטיני מסכסוך מדיני לסכסוך דתי חסר פתרון.

2) התשומות שצה"ל צריך להשקיע בשטחים, פוגעות ביכולתו של צבא היבשה להתכונן לעימות עם האויב, שמסכן את ישראל בזירה הצפונית ובזירת העומק.

3) מכינות צבאיות דתיות מייצרות דור חדש של מפקדים, בעלי אוריינטציה אנטי דמוקרטית, לאומנית משיחית שמסכנים את עתידה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית.

4) חוסר שוויון מגדרי בצה"ל, ממניעים דתיים, פוגע בערך השוויון והרעות בצה"ל.

ב. הכלכלה: מעורבות הדת בכלכלה גורמת לבזבוז כספים ומאיטה את המשק:

1) הוצאות בלתי הגיוניות על דת (מעל 10 מיליארד ₪ בשנה, כולל הוצאות ישירות ועקיפות) יוצרות פער תקציבי שלא לצורך.

2) איסור גורף לעבודה בשבת פוגע במשק ובחופש העיסוק.

3) העדר לימודי ליבה במגזר החרדי מייצרים את הדור הבא של הנצרכים והעניים. דרישות דתיות מופרכות, מונעות קליטת חרדים באקדמיה.

4) הדת אינה מאפשרת תכנון משפחה שמותאם למצב הכלכלי ולתכנון דמוגרפי ומשיתה עומס נוסף על אוצר המדינה (קצבאות ילדים, תשתיות).

5) הסטת תקציב מהחקלאות ומהתמיכה בפריפריה למימון עמותות דתיות ביישובים חילוניים, פוגעת במגזרים ובתחומי ייצור חלשים.

ג. החינוך: מעורבות הדת בחינוך משבשת את החינוך במדינת ישראל:

1) ריבוי שעורי מורשת ודת בחינוך הממלכתי, על חשבון לימוד מדעים, שפות וערכים הומניסטים.

2) הכנסת עמותות דתיות לחינוך הממלכתי ואיסור העסקת מורים חילונים ועמותות חילוניות במגזר הדתי יוצר אי שוויון בחינוך.

3) העדר מקצועות ליבה במגזר החרדי מייצרת אבטלה לדור הבא.

4) הדתה בחינוך הממלכתי מייצרת דיסוננס בין הורים וילדים.

5) לימוד תרבות יהודית בחינוך הממלכתי על ידי עמותות אורתודוקסיות לאומניות מייצרת דור של לאומנים חסרי ערכים אוניברסליים.

6) פגיעה בערכים של שוויון מגדרי במערכת החינוך באירועים ובטקסים.

7) אפליה של החינוך הממלכתי על פני החינוך הדתי בהיבט תקציבי, מייצר פער ברמת הלימוד (שעות הוראה, מספר תלמידים בכיתה ועוד).

ד. חברה:

1) הדת תומכת בהעמקת השסע העדתי.

2) הדת פוגעת בשוויון המגדרי (נשים, להט"ב).

3) הדת מייצרת חוסר שוויון הזדמנויות.

4) הדת מייצרת חוסר שוויון בנשיאה בנטל ובמילוי חובות אזרחיים.

5) הדת אינה תומכת בדמוקרטיה ורק עושה בה שימוש כמכשיר לצבירת הישגים ולקעקוע הדמוקרטיה מבפנים.

6) שליטה אורתודוקסית במוסד הנישואים והגרושים, פוגעת בציבור החילוני.

7) גיור אורתודוקסי מחמיר פוגע בזכויות העולים מחבר המדינות ומאתיופיה ותורם לשסע החברתי.

ה. רפואה ובריאות:

1) איסור תרומת אברים פוגעת בקידום הרפואה.

2) התנגדות לחיסונים מטעמי דת פוגעת בבריאות הציבור.

3) ריבוי ילודה כמצווה שאינה תלוית צורך ממלכתי, מורידה את רמת השירות הרפואי ומסיטה את המיקוד מטיפול בכלל האוכלוסייה, לרבות בקשישים לטיפול בילדים.

4) איסור הפלות (גם במקרים רפואיים) מייצר ילדים בעלי מום שגורמים סבל לעצמם, למשפחה ומטילים עומס על מערכת הבריאות.

ו. דת ופולחן:

1) הגמוניה של רבנות אורתודוקסית, הנתמכת על ידי המדינה ופועל מטעמה, פוגעת בחופש הדת והפולחן של הזרמים הנוספים ביהדות ובחופש האישי של הציבור החילוני.

2) הקניית סמכויות שיפוטיות לרבנות וניסיונות לחייב הסתמכות על משפט עברי (במקום על ערכי צדק אוניברסליים) פוגעים בעצמאות הרשות השופטת במדינת ישראל.

ז. איכות הסביבה וצער בעלי חיים:

1) רמה אקולוגית ירודה ביישובים ובערים חרדיות פוגעת באקולוגיה של מדינת ישראל. במגזר החרדי אין חינוך לשימור הסביבה ולאקולוגיה.

2) טקסים דתיים פולחניים פוגעים באיכות הסביבה (מדורות ל"ג בעומר).

3) בעלי חיים נתפשים כחלק משרשרת מזון או כטריפה שאין לגעת בה. אין חמלה, אין צער בעלי חיים.

4) השחיטה הדתית היא אכזרית שלא לצורך.

5) שימוש בפרוות ועור בעלי חיים לצרכי פולחן ומסורת.