האם אנחנו רוצים להתייחס להשמדת מזון ותוצרת?

"בעולם ובישראל קיים בזבוז מזון… חלק מהסיבות לבזבוז נובע מהרצון לשמור על רמות מחירים גבוהות. יתרות היבולים מושמדות וחלק קטן מאוד מועבר לנזקקים" מתוך נייר "עודפי תוצרת חקלאית בשדה (פירות וירקות) והשימוש המיטבי בהם" מאת מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית ואוניברסיטת חיפה, פרופ' אופירה אילון, ד"ר ציפי עשת, פברואר 2015

ננסה להבין אולי על ידי ציטוט כתבה מדה מרקר: "יבול תפוחי האדמה היה השנה גבוה במיוחד…" - כלומר האגרונומים עשו את עבודתם טוב או רע? עשו כמובן את עבודתם מצויין, הניבו המון תפוחי אדמה. נשמע שהם צריכים להיות שמחים או חוששים? שמחים כמובן. נשמע שזה טוב לצרכני תפוחי האדמה שיהיה מלא תפוחי אדמה או רע? נשמע טוב, נכון? כלומר סה"כ נראה שכל הצדדים צריכים להיות מרוצים. אך בואו נמשיך לקרוא ונראה שאולי אין זה כך: "... אך המגדלים חוששים, שכן אם תגיע כל הסחורה לשוק, יווצר לחץ שיוריד מחירים והם ירוויחו פחות או לא ירוויחו כלל". אז מה קורה כאן? על אף שאגרונומים עשו עבודתם בצורה יוצאת מן הכלל, הם חוששים! למרות שהסיטואציה אמורה להיות טובה לכולם על פי השכל הישר, שפע של תפוחי אדמה לכולם, אך בגלל חוקי המשחק שדורשים מחסור, חוקים שאנו גוררים מעולם ישן ועתיק שבו סיטואציה כזו לא הייתה מתקבלת על הדעת, נוצר לנו מצב אבסורדי בו כולם מפסידים. סיטואציה כזו לא הייתה מתקבלת על הדעת לפני מאתים וחמישים שנים, כי היה בלתי אפשרי לייצר עודף מזון עם הטכנולוגיה הידנית של אז. כדיי להבין כמה הטכנולוגיה היום עדיפה, עד כמה היא מתקדמת, מספיק אולי להזכיר שהיום אנו יכולים לגדל פי 3-9 יותר כמות של חיטה על כל דונם מאשר ב-1960 ולעשות זאת עם פי ארבעים פחות עובדים מאשר מאה אחת לפני כן. כמובן שזה לא קורה רק בשוק החיטה, אלא גם באורז, בתפוחי האדמה, בתירס וכנראה ברוב היבולים.

המצב של עודף תפוחי אדמה זהו מצב של שפע, מצב שבו יש לנו יותר

פירות וירקות מאשר אנו רוצים. במצב כזה, במערכת הכלכלית הנוכחית, המחיר יורד, וכמובן שלייצרן ולמשווק זה לא משתלם. מה שקורה ברוב המקרים (והפרטים משתנים משוק לשוק וממדינה למדינה) הוא שמישהו בשרשרת האספקה משמיד מהתוצרת, משמיד מספיק, עד שחוזרים למצב של מחסור, והמחיר חוזר להיות מתאים ליצרן/משווק. השמדת התוצרת כמובן לא מתרחשת רק בישראל. אנחנו בישראל, משמידים במקור כאלפיים טון פירות וירקות כל יום (במקור הכוונה אצל החקלאים ורשתות השיווק, ללא מה שקורה בבתים הפרטים שלנו שם כמובן יש אובדן נוסף). השמדת תוצרת היא לא הדרך היחידה לדאוג בכוונה בשוק המזון שלא יהיה מספיק. אולי שמעתם בעבר כי בישראל נהוגה שיטת מכסות. מכסות לחלב, מכסות לביצים וכו'. המדינה (הרגולטור) בעצם בא ואומר ליצרנים, אני מרשה לכם לייצר מקסימום כך וכך ליטרים של חלב, או מקסימום של כך וכך ביצים. שימו לב היטב, הוא לא אומר להם "זה המינימום שאנחנו צריכים שתייצרו, כדיי שיהיה לכולם מספיק" אלא אומר להם מה המקסימום שהם יכולים לייצר כדיי שהמחסור ישמר, וכך גם הערך הכספי, והאפשרות שלהם לרווח. אם זה נשמע כמעט הגיוני, זה כי נולדנו לתוך המערכת הזו, בה הרווח תמיד נדמה כמו השורה התחתונה, ואנו כמעט רואים 'רווח' כ-'תועלת חברתית' מה שבוודאי איננו כך ועל כך נרחיב בהמשך אם כי מספיק לנו להבין כי תועלת חברתית תהיה שכולם יהיו שבעים ורעיון הרווח שדורש מחסור סותר את המצב הזה.

דוגמה נוספת למחסור מלאכותי, הוא המחסור שיש היום בחמאה ישראלית (2019). החברות הישראליות (רוב השוק הוא בבעלות סינית למעשה, אבל למי אכפת) הפסיקו לייצר בשנה זו חמאה בטענה שמחיר הפיקוח גורם לייצור החמאה לא להיות רווחי. מדוע זו דוגמה למחסור מלאכותי? כי ברור שאם היה מגיע ביל גייטס, מניח מיליארד דולר על השולחן ואומר "עכשיו אפשר לקבל חמאה בבית הזה?" לא הייתה בעיה לייצר חמאה עבור כל הישראלים ולהשאיר עודפים לייצוא (בדיוק כמו בשאר המוצרים) מכיוון שהאפשרויות ההנדסיות, אפשרויות הייצור שלנו תומכות בכך. זו סיטואציה מאוד שונה מאשר הייתה לנו לפני שלוש מאות שנה. בתקופה ההיא, גם אם המלך היה שם את כל הונו, בשנת בצורת, הוא לא יכול היה לדאוג שכל הממלכה תאכל חמאה לשובע. לא משנה באיזה פילוסופיה כלכלית-חברתית הוא דגל, לא משנה כמה נדיב הוא היה - פשוט כי הטכנולוגיה של האנושות לא הספיקה אז. באותה תקופה היה מחסור אותנטי בניגוד למחסור המלאכותי שיש היום.

בשורה התחתונה: השמדת תוצרת היא פוגענית עבור מדיניות הרווחה. אנחנו כל כך מתקשים לעזור לאנשים, ומוציאים על כך המון כספים דרך מערכות התמיכה השונות של המדינה (ועדיין המצב בכי רע), כאשר שליש מהמשכורת של עשירונים נמוכים הולכת רק להוצאות מזון, בעוד אנו שורפים פשוט כמויות ענקיות של מזון ודואגים, כחברה, בכוונה לשימור המחיר הגבוה של המוצרים שלא לצורך. כמובן שיש לזה גם השלכות על האקולוגיה והביוספרה שלנו (המון משאבים וזיהום נוצר מהתהליך החקלאי, רק בשביל להשמיד בסוף "עודפים" שלא נוחים לייצרן). כל ניסיון לעצב מדיניות רווחה מבלי לדבר על זה הוא בעל יעילות של 10% במקרה הטוב.